וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חֹנִים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירת לפני בעל צפן.
ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' . . .
בא תשע"ח
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב, א-ב).
וארא תשע"ח
וידבר משה כֵּן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מִקֹצֶר רוח ומֵעֲבֹדָה קשה.
וידבר ה' אל משה לאמר.
שמות תשע"ח
ואלה שמות בני ישראל . . . וגו' (שמות א, א).
נתחיל בשאלה קלאסית: מדוע פרשתנו מזכיר שוב את שמותיהם של בני ישראל? ואומר על כך רש"י:
ויצא תשע"ח
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללב.
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לא-להים.
ויחי תשע"ח
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לָבֹא אפרתה וָאֶקְבְּרֶהָ שם בדרך אפרת הוא בית לחם
(בראשית מח, ז).
מקץ תשע"ח
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א).
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.
וישב תשע"ח
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
בפסוק הפותח את פרשתנו מצוי כבר רמז לבאות, כדבריו של רש"י בעקבות המדרש [בראשית רבה וישב פד, ג]:
וישלח תשע"ח
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה).הייתי לשני מחנות (בראשית לב, יא).
הפסוק שלפנינו מקפל בתוכו שאלה חשובה שלמעשה מלווה אותנו בכל החיים: האם אנחנו באמת ראויים לחסד שניתן לנו מידי הקדוש ברוך הוא? התלבטות ניכרת היטב מתוך דברי הפרשנים:
חיי שרה תשע"ח
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
ותמת שרה בקרית ארבע הִוא חברון בארץ כנחן ויבא אברהם לספד לשרה וְלִבְכֹּ תה./