ב"ה ערב שבת קודש פרשת ויקרא תשפ"ד
"ויקרא אל משה" – אומר בעל הטורים על אתר:
"אל"ף דויקרא זעירא. שמשה היה גדול ועניו לא רצה לכתוב אלא "ויקר" לשון מקרה כאילו לא דבר הקדוש ברוך הוא עמו אלא בחלום כדרך שנאמר בבלעם (במדבר כג ד) כאילו לא נראה לו השם אלא במקרה (מדרש אותיות קטנות), ואמר לו הקדוש ברוך הוא לכתוב גם האל"ף ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענוה שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה וכתבה קטנה".
מסביר בעל הטורים שמשה רבינו שעליו נאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" השווה עצמו לבלעם הרשע. בענוותנותו, לא רצה לפאר את נבואתו ועשה אותה כאילו היא מקרית.
בעל תוספת ברכה מקשה כמה קושיות על פירושו זה של בעל הטורים. אחת מהן, שבכמה מקומות בתורה עוד קודם לחומש ויקרא נאמר "ויקרא אל משה" ומדוע שם לא כתב משה רבינו א' זעירא?
ורצה לבאר הסבר שונה ומיוחד:
"ואמנם אם לרמזים אפשר לתת רמז יפה לאלף זעירא כאן עפ"י מה שכתב הש"ך ביו"ד סימן רמ"ה שמתחילים ללמוד לקטנים בספר ויקרא שאמר הקב"ה יבאו טהורים ויתעסקו בטהורים ועל זה בא הרמז מאל"ף זעירא… כי נמצא במדרש רבי תנחומא פרשה צו בזה הלשון אמר רבי אסיא למה התינוקות של בית רבן מתחילין ללמוד בספר ויקרא מפני שכל הקרבנות כתובים בו ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואין יודעים טעם וחטא ועון לפיכך אמר הקב"ה שיהיו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות יבאו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים ואני מעלה עליהם כאלו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות ולהודיעך שעתה אחר שחרב ביהמ"ק ואין קרבן נוהג לולי התינוקות שקורין בסדר הקרבנות לא היה העולם קיים ע"כ ונכון הוא".
עומד בעל תוספת ברכה, (ששנים רבות אבא שיח' מביא מתורתו) על זכותם של הקטנים העוסקים בקרבנות, טהורים שאין בהם חטא העוסקים במעשה טהורים והם שמקיימים את העולם לאחר שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות.
דבר זה גם מזכיר לנו את מה שהגמרא במגילה מספרת שכשהמן בא להלביש את מרדכי ולהרכיבו על הסוס, מצאו יושב עם תינוקות של בית רבן והיו יושבים ולומדים את ענייני מנחת העומר שהייתה קריבה בזמן שבית המקדש היה קיים, בו ביום, בט"ז בניסן. ואמר לו המן למרדכי: "אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי" (מגילה ט"ז,א) שקומץ הקמח שלכם דחה (=התגבר) על עשרת אלפים כיכרות הכסף שלי.
"וכעשותך נוראות באותן הימים איתנו הפלא תשועת עולמים" (מתוך הסליחות לתענית אסתר) – נזכה בע"ה לתשועות גדולות לכלל ולפרט, לרפואה שלימה ולגאולה קרובה,