פ' ויחי ב"ה ערב שבת קדש פ' ויחי תשע"ח
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לָבֹא אפרתה וָאֶקְבְּרֶהָ שם בדרך אפרת הוא בית לחם
(בראשית מח, ז).
באחרית ימיו מזכיר יעקב אבינו את מותה של רחל ואת העובדה שקבורתה היתה 'בדרך', ועל כך נאמר במדרש:
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך . . .
מדרש רות רבה פ"ב, ז:
אמר ר' יוחנן: עלי מיתתה של רחל. אמר יעקב אבינו: קשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי (תורה שלימה).
לפנסזדינו נושא אישי כאוב, בבחינת 'בעיה בתלי פתורה'[1], ולפי דבריו של רש"י יעקב נותן לכך ביטוי מרגש בדבריו ליוסף:
רש"י:
. . . ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנ' (ירמיה לא, יד]: 'קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה' והקב"ה משיבה [שם]: 'יש שכר לפעולתך . . . ושבו בנים לגבולם'.
הרמב"ן מביא את דבריו של רש"י ומעיר עליהם: . . . וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו. ושמא זהו מה שאמר:'מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם בדרך ', כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה מתה ושם קברתיה לטובתה, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה, אבל בדרך על עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות, רק ירמוז בהם, ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם, . . . ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנוט אותה, וזה טעם 'עלי' . . . ואף על פי שמערת המכפלה לא רחוקה משם, רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאוד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים . . . ואני סבור שהיו אלו דברי התנצלות, וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר ורחל באהבתו אותה. בנדר אשר נדר לה לְקָחָהּ . . (דברי ו ע"א).
עם הסתלקותו של יעקב משתנה משהו באוירה בין יוסף לאחיו, שחוששים שכעת הגיע הזמן שייענשו על מעשיהם, וכדברי רש"י:
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו
ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי א-להי אביך ויבכ משה בדברם אליו (בראשית נ טז-יז).
רש"י:
מהו 'ויראו' ? הכירו במיתתו אצל יוסף, שהרי רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן (דברי רש"י ע"א).
אין פלא שבשעה שהאחים ראו שיוסף כבר איננו מזמין אותם לאכול אתו, חששו לעתידם והחליטו לשלוח לו מסר נואש:
אביך צוה לפני מותו לאמר ועל כך אומר רש"י: שינו בדבר [סטו מן האמת] מפני השלום , כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו (שם).
מקורו של רש"י הוא במאמר חכמים ביבמות סה עמ' ב' , שבו נאמר שמפני השלום מותר לפעמים לסטות מן האמת. ועל כך אומרת נחמה ליבוביץ שבנסיבות הקיימות האחים חשו בסכנת חיים 'ומשום שחשבו חכמינו שיש והאמת נדחית מפני ערכים הקודמים לה – לכן ראו חכמינו את מעשי השבטים כמעשים שמותר לעשותם' (נ. ליבוביץ, עיונים, עמ' 406).
לבסוף, בפרשתנו יש כבר רמז לשעבוד מצרים ולגאולה בעת יציאת מצרים וביטוי לכך מצוי בדבריו של יוסף לשבטים:
ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת וא-להים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב ויַַּשְׁבַּע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד א-להים אתכם והעלתם את עצמתי מזה (בראשית נ, כד-כה).
ונאמר על כך במדרש: סימן היה לישראל כל גואל שיבוא בסימן הזה פקד פקדתי , הם יודעים שהוא גואל של אמת שכן אמר להם יוסף: ''וא-להים פקד יפקד אתכם' (תנ"י שמות, כ"א, מובא בתורה שלימה ס' פג).
דבריו של יוסף מזכירים את דבריו של הקב"ה למשה רבינו בפרשת שמות:
לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' א-להי אבותיכם נראה אלי א-להי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני . . . אל ארץ זבת חלב ודבש (שמ' טז-יז).
ועל הביטוי המיוחד פקד יפקד מעיר הרש"ר הירש:
פקד יפקד שתימילים אלה היו לנקודות האור ששמרו על תקות ישראל במשך מאות בשנים, לשחר הממשמש ובא.
ונוצר בכך קשר עמוק בין סיומו של ספר בראשית ובין תחילתו של ספר שמות, שאי"ה נתחיל בקריאתו בשבוע הבא.
[1] הכוונה למושג פסיכולוגי unfinished business כשהכוונה לשאיפתו של מישהו בערוב ימיו להתמודד עם בעיה אישית שלא הצליח עדיין למצוא לה פתרון.