ב"ה ערב שבת קדש פרשת צו תשפ"ד
"צו את אהרן ואת בניו לאמר" וברש"י: אין צו אלא זירוז מיד ולדורות.
המלבי"ם מסביר שלשון ציווי כוללת בתוכה שלושה עניינים: זריזות, תכיפות כלומר ביצוע באופן מיידי ותדירות.
אומר על כך הרב זוין: "הזריזות היא העירנות, החיות, ההיפך מהעצלות והשינה. מצוות ומעשים טובים צריכים להיעשות מתוך התעוררות וזריזות וחיות ולא כלאחר יד ומצות אנשים מלומדה. וזה היה הקטרוג של המן: "ישנו עם אחד" כלומר ישנו (מלשון שינה). העם היה בתרדימה. ובגמרא: ישנו מן המצוות. כלומר לא שלא קיימו אלא כאילו קיימו מתוך שינה, בלי רגש ובלי חיות. וזה היה עמלק: "אשר קרך בדרך" שהכניס קרירות ועצלות… ומכיוון שלשון ציווי מורה על זריזות לכן בין בהמן ובין במרדכי כתוב ציווי "ויכתב ככל אשר ציווה המן", "ויכתב ככל אשר ציווה מרדכי". המן קטרג על חוסר הזריזות ומרדכי הכניס את הזריזות וההתעוררות.
הציווי מורה גם על התכיפות: מיד. לא לדחות למחר מה שיש לעשות היום, וכך היה גם בציווי של המן וגם בציווי של מרדכי. בשניהם כתוב:"הרצים יצאו דחופים", "יצאו מבוהלים ודחופים". תכיפות.
הציווי מורה גם על התדירות: ולדורות. לא ניתנו המצוות לפי שעה אלא כוחן בתמידותן. אף המן נתכווין בציוויו לכך. אם חלילה להשמיד – תהייה זו כלייה לדורות. ואף ציוויו של מרדכי כוחו לדורות: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". לדורות. ולכן אנו אומרים "תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור". כשם שבעשו אבי אבות עמלק והמן כתוב 'ועברתו שמרה נצח' כך לעומת זה בניצחון על המן: "תשועתם היית לנצח".
קדושת אהרן הכהן מושרשת בכל ישראל כמו שנאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", וכשם שלאהרן נאמר "צו" כך לכל ישראל ניתנו המצוות בכח של זירוז מיד ולדורות.
שבת שלום