לפרשות השבוע ועוד
לע"נ של אורי ז"ל שיום הזיכרון שלו חל בימים אלה.
נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבר גבלך. ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצר לקראתך. ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה. ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו (במדבר כ, יז – כא).
ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד ה' על כל העדה (במדבר טז, יט)
ר' חנן פורת:
שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו כל נשיא בהם… וראיתם את הארץ מה הוא [קרי: היא] ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב (במ' יג, ב, יח).
בחיי האדם ואף בחיי העמים נוצרת לפעמים דילמה בין הנטיה לסמוך על הנס לבין השאיפה לנסות ולפעול בכוחות עצמנו, וגם במהלך ההיסטוריה של עם ישראל הדילמה של ההנהגה ניסית לעומת ההנגה הטבעית היתה מוכרת, ודוגמה מוכרת לכך מצויה בפרשתנו בנושא רצונם של אבותינו לשלוח מרגלים בטרם הכניסה לא"י. בין יתר המפרשים הרמב"ן מעלה את הנושא בהרחבה ונביא כמה מהערותיו:
וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בוקר, כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה.
ולפי העלות הענן וגו'
ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטות העמדים על הפקדים (במדבר ז, ב).
ספרי פסקה מז:
וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר
במה המיוחד שבחומש במדבר? בספרו 'העמק דבר' עומד הנצי"ב על אחת התכונות החשובות של הספר והרי דבריו:
וידבר ה' אל משה לאמר.
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי.
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' א–להיכם (ויקרא יט, ב).
לכאורה הפסוק מובן, אבל מהי משמעותה של המילה 'כי' ? נביא כמה פירושים.
זאת תהיה תורת המצורע . . .
ויקרא רבה טז, ג: זאת תהיה תורת המצרע . . . הדא הוא דכתיב [תהילים לד, יג]: 'מי האיש החפץ חיים' . מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעירות שהיו סמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: 'מאן בעי למזבן סם חיים' [מי רוצה לקנות סם חייים ?!] . אודקין עלה [הביטו אליו ונדחקו אליו כל העם] . רבי ינאי הוה יתב ופשט בתורקלינה [באותה שעה רבי ינאי היה יושב ועוסק בפשטי המקראות בטרקלינו שהיה עוסק בו בתורה]. שמעה דמכריז: ' מאן בעי סם חיים?!' [שמע אותו רבי ינאי שהרוכל היה מכריז: 'מי רוצה סם חיים ?!]. אמר לה תא סק להכא זבין לי [אמר לו: בוא לכאן ומכור לי!']. אמר לה לאו אנת צריך לה ולא דכותך ! [אמר לו: 'אתה לא צריך לסם זה ולא אנשים כמוך !]. אטרח עלה סליק לגבה [הטריח עליו רבי ינאי והרוכל עלה אליו] . הוציא לו [הרוכל] ספר תהילים הראה לו פסוק [תהילים לד, יג]: 'מי האיש החפץ חיים', מה כתיב בתרה ? [שם, יד:}נצר לשונך מרע . . . סור מרע ועשה הטוב'. אמר רבי ינאי: אף שלמה הכריז [משלי כא, כג:] 'שמר פיו ולשונו שֹׁמר מצרות נפשו'. אמררבי ינאי: 'כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זהוהודיעו: 'מי האיש החפץ חיים', לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: 'זאת תהיה תורת המצורע' תורה המוציא שם רע' (מובא גם אצל נחמה ליבוביץ, עיונים, עמ' 157 ואילך).