ב"ה ערב שבת קדש פ' אחרי מות קדשים תשפ"ה
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' א–להיכם (ויקרא יט, ב).
לכאורה הפסוק מובן, אבל מהי משמעותה של המילה 'כי' ? נביא כמה פירושים.
ספורנו:
קדשים תהיו . . . אחר שהשרה שכינתו בישראל לקדשם לחיי עולם כמו שהיתה הכוונה באמרו: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', ובאמרו: 'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-להים והייתם קדשים' והבדילם מטומאת המאכלות, והזרע, בטומאת הנדה, ונגעים הנמשכים ממנה , . . . ומטומאת העריות, כאמרו: 'אל תטמאו בכל אלה' , אמר עתה שהכוונה בכל אלה האזהרות היא שיהיו קדשים, וזה כדי שידמו ליוצרם כפי האפשר, כמו שהיתה הכוונה בבריאת האדם, כאמרו: 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' , וזה ביאר עתה באמרו: 'כי קדוש אני ה' א-לוקיכם', וראוי שתדמו לי כפי האפשר בעיון ובמעשה (ע"א).
המלבי"ם:
הקדושה היא הפרישות וההתנשאות מכל דרכי החומר והטבע אל ענינים נפשיים אלקיים גבוהים ונעלים מכל עניני הבשר, ויש בקדושה מדרגות רבות, יש מתנשא על כח המתאוה לעריות ומאכלות אסורות, יש מתנשא לפרוש מכל עניני החומר ומשאלותיו ומכל הנאות העולם עד יהיה כבד אליהן וכן תמיד, וכן הקדושה הנאמרת אצל ה' היא מה שיעלה מן ההנהגה הטבעית אל הנהגה נסיית פלאיית ושודד ומבטל כל עניני הטבע ותהלוכותי' אולם ה' ערך סדרי העולם הגדול והנהגתו שיהיו נמשכים לפי סדרי העולם הקטן והנהגתו . שאם הטבעיים מושלים בעולם הקטן והנפש נמשכת אחרי החומר וטבעי' ויצורי' אז גם בעולם הגדול הטבע שוררת והכל מתנהג לפי סדרי המערכת ומנהג הטבע, , ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית נפשית, והשכל גובר והנפש האלוקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה ניסית פלאית, וז"ש אם מקדשים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. וע"ז דייק 'כי קדוש אני א-לוקיכם ' , ששם אלוקים הבא בכינוי מציין תמיד השגחתו הפרטית והנהגתו את ישראל, שקדושתי מצד זה שאני א-לוקיכם תלוי בקדושתם.
המלבי"ם מצביע כאן על הקשר המיוחד שבין קדושתו ית' ובין קדושתו של האדם.
בעל תורה תמימה:
' . . . קדשים תהיו ' , כלומר כי אחרי דכל כך גדולה מעלת הצדיקים בפרט וערך ישראל בכלל . . . יכול שקדושתם תגיע לערך קדושתי שלי ? תלמוד לומר 'כי קדוש אני', גם לאחר כל גדולת קדושתכם אעפ"י 'קדוש אני' ולא זולתי. ואף אפשר לכלול כל זה בדרך רמז בהמלים 'קדושים וקדוש, כי המילה קדשים באה חסרת וא"ו אחר הדל"ת והמילה קדוש מלאה וא"ו, ומרומז כי קדושתכם שלהם כלפי קדושת ה' חסרה, ושלו מלאה (תוספת ברכה, עמ' 139).
רמב"ן:
. . . באה המצוה הזאת הכללית אחרי שפירט כל העבירות שהן אסורות לגמרי עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו ובגופו, כמו שדרשו 'והתקדשתם' אלו מים ראשונים, 'והייתם קדשים' אלו מים אחרונים, 'כי קדוש' זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצוות מדבריהם, עיקר הכתוב וכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים, ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. וזה דרך התורה לפרוט ולכלול וכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינים בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל [דברים ו, יח:] 'ועשית הישר והטוב' שיכניס בעשה היושר וההשויה [הפשרה] וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו . . . וטעם הכתוב שאמר 'כי קדוש אני ה' א-להיכם' לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדשים. והנה זה כענין הדיבור הראשון בעשרת הדיברות, וצוה 'איש אמו ואביו תיראו' כי שם צוה על הכבוד וכאן יצוה על המורא (מתוך דבריו ע"א).
הרמב"ן מביא כאן את הכלל כי המילים קדשים תהיו כוללות גם נושאים שאינם כתובים בפירוש בתורה, ואידך זיל גמור.