ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה.
את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' א–לקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום.
לפרשות השבוע ועוד
ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה.
את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' א–לקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום.
ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח, ג).
במהלך ספר דברים אבותינו נמצאים בגבול הארץ והם ממתינים לעבור את הירדן לכיבוש הארץ. הרמב"ן מציין שמשה רבינו מזכיר לעם את הנס של המן שירד מדי יום ביומו, ובכך התעלו על דור האבות, וכך אומר:
ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך (דברים ו' יח)
רמב"ן:
איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (במדבר ל, ב).
מדוע התורה מביאה לנו את ה נושא של קיומו או הפרתו של הנדר דווקא קרוב למועד כניסתם של אבותינו לארץ ישראל? הרב זקס קושר את הדברים עם חשיבותה של המלה, והוא מזכיר לנו שהמלה נועדה ליצור מחויבות, וכאן טמון כוחה של המילה, וכך הוא אומר:
יפקד ה' א–לוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה .
אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה.
מַַה טֹבו אֹהָלֶיךַָ יעקב משכנתיך ישראל.
כִּנְחָלִים נִטָיוּ כְּגַנֹֹּת עֲלֵי נָָָהָר כַּאֲהָלִים נטע ה' כארזים עלי מים.
וידבר ה' אל משה לאמר.
קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם.