ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד.
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר וַעֲבֻדָה רבה ויקנאו אתא פלשתים.
לפרשות השבוע ועוד
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד.
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר וַעֲבֻדָה רבה ויקנאו אתא פלשתים.
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אלא אכיהם (בראשית כז א-ב).
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראשית כט ו).
לחם לאכל ובגד ללבש
מזל טוב לעמיהוד היקר לכבוד שבת בר המצוה שלו
וַיָּבֵא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה.
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את הא-להים התהלך נח.
בפירושו המפורסם של רש"י הוא מזכיר את ההשוואה הידועה בין דמותו של נח ובין דמותו של אברהם:
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה).הייתי לשני מחנות (בראשית לב, יא).
הפסוק שלפנינו מקפל בתוכו שאלה חשובה שלמעשה מלווה אותנו בכל החיים: האם אנחנו באמת ראויים לחסד שניתן לנו מידי הקדוש ברוך הוא? התלבטות ניכרת היטב מתוך דברי הפרשנים:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א).
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לָבֹא אפרתה וָאֶקְבְּרֶהָ שם בדרך אפרת הוא בית לחם
(בראשית מח, ז).
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
ותמת שרה בקרית ארבע הִוא חברון בארץ כנחן ויבא אברהם לספד לשרה וְלִבְכֹּ תה./
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
בפסוק הפותח את פרשתנו מצוי כבר רמז לבאות, כדבריו של רש"י בעקבות המדרש [בראשית רבה וישב פד, ג]: