ב"ה ערב שבת קדש פ' חיי שרה תשפ"ב
ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה.
ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר (בראשית כג, ג).
…וזרח השמש ובא השמש… (קהלת א, ה).
פרשתנו פותחת בדבר מותה של שרה, וממשיכה בתיאור צעדיו של אברהם כדי להבטיח את נישואיו של יצחק. הרב זקס – בסגנונו המיוחד – שם דגש על פעילותו הנמרצת של אברהם והוא אומר:
הרב זקס :
…מה עושה אדם בן 137 – התורה קוראת לו [כד, א]: 'זקן בא בימים' – אחרי טראומה כזה ואבדן כזה? לוּ סוּפַּר לנו שהוא בילה את שארית ימיו בעצבות ובהתבוססות בזיכרונות, לא היינו מופתעים. הוא עשה כל מה שא-לוקים ביקש ממנו אך קשה לומר שקיבל כל מה שא-לוקים הבטיח לו. שבע פעמים הובטחה לו ארץ כנען, אך כששרה מתה לא היו לאברהם בכל הארץ אפילו ארבע אמות כדי לקוברה. ה' הבטיח לו זרע רב ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, גוי גדול, המון גויים – אך רק בן אחד נולד לו כממשיך הברית, יצחק, שכמעט נשרף על המזבח, ושבגיל 37 עוד לא מצא לו אישה. לאברהם היו כל הסיבות שבעולם לשבת ולרחם על עצמו. אבל הוא לא עשה זאת. באחד הרצפים המילוליים המופלאים ביותר בתורה מתואר אבלו של אברהם בחמש מילים: 'ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה' ומיד, אחריהן באות המילים 'ויקם אברהם מעל פני מתו'. מרגע זה והלאה נתון בקדחת של עשייה. הוא פועל להגשמת שתי מטרות: לקנות חלקת קבר לשרה, ואז למצוא אישה לבנו. שתי מטרות אלו נוגעות בדיוק לשתי הברכות שקיבל מה': הארץ והזרע…
הרב זקס אומר לנו שאברהם הבין שכעת עליו לקום מאבלו כשברצונו להבטיח את עתידו של יצחק:
אברהם שמע את העתיד קורא לו. שרה כבר מתה, יצחק עדיין לא התחתן; לאברהם לא היו לא קרקע ולא נכדים. הוא לא זעק אל א-לוקים בכעס או ביגון הוא שמע את קול הדממה הדקה של ה' אומר לו: הצעד הבא תלוי בך. אתה חייב ליצור לך עתיד ואני אשפוך עליו את רוחי. כך שרד אברהם בהלם ובאבל. מוטב כמובן שלא יקרו אסונות. אבל אם הם קורים, ההסתכלות קדימה היא הדרך לשרוד בהם.
דומה שבכך גדולתו של אברהם אבינו ועל כך נאמר: ויקם אברהם… (שיג ושיח, עמ' 52- 54 בדילוגים).
הפרשה מסתיימת בתיאור ההמשכיות של הדורות, כאשר יצחק מביא את רבקה לאהלה של שרה אמו:
בראשית רבה פ' חיי שרה, נח, ב :
…וזרח השמש ובא השמש.. . אמר ר' אבא בר כהנא: ' וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חברו. יום שמת ר' עקיבא נולד רבינו וקראו עליו: 'וזרח השמש ובא השמש'. יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה וקראו עליו: 'וזרח השמש ובא השמש'… יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש'… עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר [במדבר כז, יח] ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון, עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר [יהושע טו, יז]: 'וילכדה עתניאל בן קנז'… 'אמר ר' יוחנן: 'כהדא עגלתא תמימתא עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה. בתחילה [בראשית כב, ב]:,הנה ילדה מלכה גם היא בנים...' ואחר כך: 'ויהיו חיי שרה מאה שנה…'
דומה שבכך קושרת התורה את האבל על מותה של שרה אמנו שבתחילת פרשתנו עם התקוה של חיי המשפחה והמשך הדורות בסיומה!