ב"ה ערב שבת קדש פ' וירא תשפ"ב
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א–ל עולם (בראשית כא, לג)
על פירושו של הפסוק הזה מביאה הגמרא במס' סוטה שתי דיעות שוות בדברי חז"ל באשר לאותה נטיעה:
סוטה י' עמ' א:
ויטע אשל בבאר שבע…
אמר ר"ל: 'מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים'. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: 'פרדס', וחד אמר: 'פונדק'. בשלמא למ"ד 'פרדס' היינו דכתיב 'ויטע', אלא למ"ד: 'פונדק' מאי 'ויטע'? [דניאל יא, מה:] 'ויטע אהלי אפדנו' וגו' .… 'ויקרא שם בשם ה׳ א-ל עולם', אמר ריש לקיש: 'אל תקרי 'ויקרא' אלא 'ויקריא',מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: 'וכי משלי אכלתם? משל א-לוהי עולם אכלתם! הודו ושיבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.,
רש"י מביא את המאמר בגמרא ומפרש את הדברים:
רב ושמואל: חד אמר: 'פרדס', להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר: 'פונדק', לאכסניא ובו כל מיני פירות. ויקרא בשם וגו': על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה א-לוקה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם: ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם כי משלי אכלתם?, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם'.
וכך בדרך של הכנסת האורחים מלמד אברהם אבינו את העוברים ושבים את משמעותה של ברכת המזון.
דומה שבעל 'תוספת ברכה' מתלבט בין שני הפירושים, אך נראה שהוא נוטה יותר לפירוש 'פרדס'. נביא חלק מדבריו (בשינויים קלים בסגנון הדברים).
תוספת ברכה:
לדעת חכם אחד באור המלה 'אשל ' – שנטע פרדס, ולדעת חכם אחר הוי הכוונה 'אשל' פונדק, ולכאורה הדעת מן נטיעת פרדס מסתבר כי הלשון 'ויטע' נמשך אל יסוד הפרדס, אך גם השם אשל מורה על זה כי אשל הוא מין אלה עבותה, או מין אילן חסון ומרובה בענפים, וכמו בשמואל א' כב, ו: ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה… הרי מפורש דאשל הוא אֵלָה, ואֵלָה הוא אילן גדול וחזק…
… ודע דעפ"י מה שביארנו דשם אשל ענינו אילן גדול וחזק ומרובה בענפים יתבאר מה שמצינו בגמרא כינוי לחכמים גדולים בשם 'אשלי רברבי' [ב"ב לא ב' ועוד]… שעינם אילנות גדולים ואדירים, כמו השם 'ארז'… ואשלי הוא הרבים של 'אשל' ( במספר שינויים ובדילוגים – עמ' 161 – 162).
מעבר לדעות השונות באשר לפירוש המדויק של הביטוי 'אשל', הרי ברור שאברהם אבינו היה לא רק מקבל את אורחים בסבר פנים יפות, אלא עצם הכנסת האורחים היתה חלק מהותי של הקריאה בשם ה'. גם לקשר העמוק עם ארץ ישראל אל מול עמי כנען אברהם אבינו נתן את דעתו, והרי דבריו של רד"ק בנושא הזה:
רד"ק:
נטע שם נטיעה סמוך לבאר שתהיה לו לעדות (!) כי נשארה לו הבאר בלא מחלוקת.
אכן, אברהם אבינו לא היה רק איש החסד, אלא נקט גם דרך מעשית במאבק על ארץ ישראל ועל כך נאמר: מעשה אבות סימן לבנים.