ב"ה ערב שבת קדש פ' בחקתי תשע"ט
ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' א-להיהם
(ויקרא כו, סד).
לעי"נ אמי מרת רבקה בת חנה ע"ה שיום הזיכרון שלךה חל בל"|ג בעומר
משך חכמה:
על סכנת התבוללות בקרב אבותינו בארצות הגולה ועל הצורך לשמור על תודעת ארץ ישראל אומר בעל משך חכמה את הדברים הבאים:
הענין הוא, שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שנוכל לבהין (!) וזה, כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות שנים רבות מאד מאד עד זמן אשר חקקה המטרה הא-לוהית – אשר ליבא לפומא ולא גליא – חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים, והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה נדרים וסייגים אשר האומה תתקיים [בעזרתם] בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף . והנה הראשון המורה דרך ומלמד [את] ראשי האומה הוא אבינו הזקן יעקב אשר ראה את אשר יקרה אותנו באחרית הימים . . . לכן ציוה יעקב בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען ויידעו [הדורות הבאים] כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען . . . ובה נקבע בנפש בנין קישור טבעי להשתוקק לארץ אבותיהם ולחשוב עצמם בגרים . . . מלמד לדורות בכל גלות וגלות ההנהגה שידעון שלא ירדו להשתקע, רק 'לגור שם' . . . וכן ציוה יוסף 'פקד יפקד' . . . וכן כל השבטים שבזה הניחו שורש גדול בלבב ישראל , ולכן 'ויקוצו מפני בני ישראל' שהיו נחשבים בעיניהם כקוצים, . . . שלא דימו עצמם למצרים והיו נפרדים בתכונותיהם ובהרגשתם עד כי היו בעיני המצרים כקוץ. ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנסת הגדולה . . . שידעו ישראל כי הוא אכסנאי וגכר בארץ נכריה , והיו כשתילי זיתים שאינו מתערב עם הרכבה אחרת (דבריו ע"א). .
ומה עובר על בני עמנו בארצות הגולה? אומר על כך בעל משך חכמה את הדברים הבאים:
והנה מעת היות ישראל בגוים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל א נשי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל היועד קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים, אשר זה לבד גם כן מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה א-לוקית אשר נתנבאו עליה הקדמונים, הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול. , עד כי נפזרים בדודים ירוצו יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו, יהיו לגוי יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה , יחשוב כי זה מקור מחצבתו. בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמןן המיועד, . שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש: 'יהודי אתה
ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת !' ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים . . .
ולפנינו הטרגדיה הנצחית של היהודי בגולה: לאחר שנים נדמה לו שמצא מקום בטוח של מנוחה ונחלה בארצות הגלות, עד שתקום שוב רוח עזה שמאיימת על עצם קיומו. ואולם בינתיים היהודים בגולה חושבים לשבת לבטח, ואף תורמים את תרומתם לארץ מגוריהם, עד שחלילה שוב קמים גורמים המאיימים על קיומה של הקהילה והמשפחה בניכר, והדוגמאות מכרות לנו . כצפוי, במרוצת השנים היהודי מתחיל להעדיף את ארצות הגולה על פני הישיבה בארץ ישראטל, כפי שבעל מ"ח אומר לנו:
עוד מעט ישוב לאמר: שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזור לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו ייליף מקלקלתא ולא יליף מתקנתא, יחשוב כי ברלין הוא ירושלים וכמקולקלים עוד ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן ועזור לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו יליף מקלקלתא מתקנתא, עיחשווב כי ברלין היא ירושלים; במקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם . . . כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד . . . (מתוך דבריו ע"א).
ובאותו ענין אומרת נחמה ליבוביץ את הדברים הבאים:
'. . . ואף גם זאת בהיותם בארץ איבהם . . .' פסוק זה היה נחמתם של יהודית בארצות גלויותיהם ומסופר על הקיסר פרידריך השלישי (מת בסוף המאה ה-15 ) שהיה מכבד את ישראל ומקל עליהם ברדיפות ובצרות, שהיה משתומם כל ימיו על החזון הנפלא של קיום עם ישראל במשך אלף וחמש מאות שנים, על אף הסבל, העינויים והרדיפות. ואמר שכבר חזה משה את עמידתם זו בפסוק שהזכרתי: 'ואף גם זאת . . . '(עיונים עמ' 473).