ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תשא תשפ"ב
ברכת מזל טוב לירון ואהובה לרגל הולדת נכדם בנם של אחיה ונטע
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות לא, ב).
מאחורי קריאתו של בצלאל עומד האירוע המופלא של מלאכת המשכן וכליו בידי בני עמנו שרק לפני זמן קצר השתחררו משעבוד מצרים, וכך אומר הספורנו
ספורנו:
ראה והבן כי לא אל חינם קראתיו כי דבר עיקרי הוא במלאכת הקדש שתהיה נעשית על ידי בחיר ה' שתהיה המכוון בפעולתו שיושג תכלית המצוה (דבריו ע"א).
רמב"ן:
אמר ה' למשה: 'ראה קראתי בשם…' ומשה אמר לישראל' [להלן לה, ל]: 'ראו קרא ה' בשם…' והטעם כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב וחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומנויות כולם, והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו.
ולכן אמר ה' למשה: שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מלא אותו רוח א-להים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון לעשות המשכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש [ישעיה מא, ד], כדרך [ירמה א, ה]: בטרם אצרך בטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, ובלשון הזה [לעיל טז, כט]: ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, ולרבותינו בזה מדרש [שמות רבה מ, ב]: הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנ' 'ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה' (ע"א).
הרש"ר הירש:
… וכן אמר משה אל ישראל [להלן לה, ל]: 'ראו כי קרא ה' בשם', 'קרא ה' בשם' לקרוא אדם בשם, הווה אומר: לקרוא אותן במיוחד ובמפורש לדבר מסוים… 'ראה', 'ראו', והיתה זאת אפוא פנייה אל תבונתם שלהם ואל נסיונם שלהם, למען יאשרו ממשותה של קריאה זו, לפיכך – אין זאת אלא שקריאה זו באה לידי ביטוי בכשרון המיוחד והגלוי לעין שבו חונן בצלאל בשביל משימה זו, עד שגם לפי משפט בני דורו לא היה אדם ראוי לעבודה זו מלבדו, את הכשרון הזה ואת סגולה הזאת, יציין ה' כתוצאה של מעשה מיוחד מטעים ההשגחה העליונה: 'קראתי בשם'. ומה יפים דברי הרמב"ן בפירושו כאן, 'כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות' ולכן הימצאותם של בצלאל וחבריו האומנים בתוך העם לא היה אלא תוצאה של מעשה מיוחד מטעם ההשגחה העליונה – לעובדה שה' פנה כאן אל משה, ומשה אל העם, בדבר הסכמתם מדעת לבינויו של בצלאל, קושרים חכמינו את המאמר החשוב: 'אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור [ברכות נה, ע"א].
נשים לב לדבריו של הרש"ר הירש על פירושו של הרמב"ן!