ערב שבת קדש פ' ויקהל תשפ"ב
ויאמר משה אל בני ישראל ראו כי קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה…
…וימלא אתו רוח א-להים בחכמה ובדעת ובכל מלאכה…
…וּלְהוֹרֹֹת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות, לה, ל – לד: לו, ב).
…ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה וגו'
…ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא… [לו, ד]
אבן עזרא:
הנה ה' העיד כי הוא מלא חכמה ותבונה ודעת, ותוספת עוד שהוא חכם בכל מלאכה ולחשוב מחשבות שלא נראו כמותן. כי יש אומן זהב ולא כסף, וחרש אבן ולא עץ. ובכולם היה שלם. ועוד ולהורות , כי יש חכמים רבים שהם קשים להורות אחרים, והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות גם להורות לאחר בחכמה, על כן אמר על שניהם עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות (ע"א).
המלבי"ם:
…וּלְהוֹרֹת
הוסיף להודיע שמלבד שהשפיע חכמה על בצלאל לצורך עצמו נתן בלבו להורות לאחרים וללמדם אומניות
…ויקרא משה הנה במצרים לא למדו אמניות כאלה כי היו עושים בחומר ובלבנים, רק ה' השפיע עליהם חכמה לזה באמצעות בצלאל, אבל מאין ידע כל איש שהוא יהיה מוכן לזה, ושנתן ה' חכמה בלבו למלאכות אלה? אמר שזה הרגיש כל אשר נשאו לבו לקרבה, שאם הרגיש שיוכל לקרב אל המלאכה, זה היה הסימן שנתן ה' בלבו לזה, ובא לפני משה (ע"א)
רמב"ן:
לשבח את העם המביאים בנדבתם ולפאר החכמים בנאמנותם. וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם כי אין לו חפץ בכספם ובזהבם כשאר המושלים בעמם, כענין שנאמר [במדבר טז, טו]: לא חמור אחד מהם נשאתי' (ע"א).
הרב זקס:
סיפורם של בני ישראל הוא סדרה של ארועים שבהם ה' פעל בשביל העם. הוא שחרר אותם מעבדות, הוא קרע להם את הים, הוא נתן להם מים מן הסלע ומן השמים. כל אותו זמן הם ארבו והתלוננו. לעומת זאת, לכל אורך בניית המשכן לא היו לא מריבות ולא תלונות (!). בני ישראל נתנו את רכושם, את שמנם ואת כישרונותיהם. הם נתנו כל כך הרבה, שמשה נאלץ להורות להם לחדול מכך. זו התנהגות שלא נראה קודם לכן. בני ישראל אכן נשתנו – לא על ידי נס, אלא בכח מאמציהם
מה שאנחנו עושים הוא הַמְשַנֶה אותנו, לא מה שעושים לנו… [שיג ושיח, עמ' 267 – 268) [ההדגשה שלי]