ב"ה ערב שבת קדש פ' תצוה תשפ"ב
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך … להעלֹת נר תמיד' (שמות כז, כ).
רשב"ם :
למעלה הוא אומר [כה,ב]: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה…', לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר: 'ואתה תצוה', שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא וכן הוא אומר בתורת כהנים [ריש פרשת צו] ובסיפרי [נשא א] כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות (מתוך דבריו ע"א).
רמב"ן :
אמר הכתוב בכאן 'ואתה תצוה' בעבור שאמר במשכן תמיד 'ועשית' , והוא בציווי, אמר בכאן 'ואתה בעצמך תצוה' אֲלֵהֶים שיקחו אליך את שמן המאור כי אין להם דרך לעשות אותו במדבר רק אם היה אצלם משמרת, והנשיאים הביאוהו [לה, כז – כח]. וטעם אליך שיביאוהו לפניו, והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי, וכן צו את בני ישראל ויקחו אליך [ויקרא כד, ב]. וטעם מאת בני ישראל [פסוק כא] שיקחו אליך השמן מאת בני ישראל, מאת אשר יימצא בידם. כמו שאמר 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו' [כה, ב]. וכן אמר 'ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך' [כח, א], כי אתה בעצמך תקראם ותבשרם במעלה הזאת. 'ועשית להם בגדי קדש' [שם, ב] בציווי לחכמים העושים במלאכה כדרך כל מלאכת התבנית [דה"א כח, יט] וכן 'ואתה תדבר אל כל חכמי לב' [להלן כח, ג] שידבר עמהם הוא עצמו כי הוא יכיר את חכמתם וידע המלאכה הראויה להימסר לכל אחד מהם. ובעבור שאמר: 'ואתה הקרב… ועשית' הוצרך לפרש' ואתה תדבר אל כל חכמי לב…'כי בציווי יעשו הבגדים כשאר המלאכה אשר יאמר בה 'ראה קראתי בשם בצלאל… ' (ע"א).
ספורנו :
הנה מה שאמר עד עכשו 'ועשית' יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ולפיכך באלו השלוש מצוות שציוה הנה אמר 'ואתה', להודיעו שיעשה הוא בעצמו. שיצוו לישראל על עשיית המשכן ושיקריב אליו אהרן ובניו ושידבר אל כל חכמי לב (ע"א).
בעלי המדרש עומדים על מעמדו המיוחד של האור במשכן:
שמות רבה פר' לו סי' א
…כשם שהשמן מאיר כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנ' [ישעי' ס, ג]: 'והלכו גוים לאורך', לכן נקראו אבותינו 'זית רענן' שהם מאירים לכל. לכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'ויקחו אליך שמן זית זך'. ד"א ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב נופל בו, הקיש פניו בקרקע למה שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה: מצא עברה ונכשל בה ומת, שכן רוח הקדש צווחת [משלי ה, כג]: 'הוא ימות באין מוסר', ואין מוסר אלא דברי תורה,… אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל, ראה ביב ולא נפל, למה שהחיה בידו נר, שנ' [תהילים יט, קה]: 'נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי'.
ונסיים בהערה חינוכית של הרש"ר הירש שנשארת תמיד אקטואלית:
הרש"ר הירש :
… מצוה להדליק את הפתיל עד שתהא שלהבת עולה מאליה [שבת כא עמ' א]: הווה אומר: תפקיד מלמד התורה הוא לעשות את עצמו מיותר! אל יעמיד 'הכהן' את "ההדיוט' במצב של תלות תמידית ממנו. מכאן גם אזהרה למורים ולתלמידים שישו אלה אצל אלה בסבלנות ובאורך רוח (ע"א).