ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם… ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל (במדבר א, יח, מה).
רמב"ן:
ארכיון לפי מחברים: amiad
בחקתי התשפ״ב
ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' א-להיהם (ויקרא כו, מד).
רש"י:
בהר התשפ״ב
אמור התשפ״ב
אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג, ד).
פרשתנו עוסקת בין היתר במעמדה המיוחד של השבת, שהיא קבועה מששת ימי בראשית, לעומת זאת המועדים נקבעים על ידי לוח השנה של החכמים.
קדשים התשפ״ב
אחרי מות התשפ״ב
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וּבְחֻקֹתֵיהֶם לא תלכו (ויקרא יח, ג).
כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שיר השירים ב, ב).
מצורע התשפ״ב
כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אֲחֻזַתְכֶם.
ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית .
תזריע התשפ״ב
ואם לא תמצא ידה די שה ולקחת שתי תֹרִים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה (ויקרא יב, ח).
רש"י:
שמיני התשפ״ב
… והובא אל אהרן הכהן (ויקרא יג, ב).
נחמה ליבוביץ מציינת שבקרב הפרשנים ישנן דעות שונות באשר למהות הצרעת, והיא אומרת:
צו התשפ״ב
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'. אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משֻחים בשמן וסֹלֶת מֻרבכת חלות בללות בשמן. על חַלֹת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו .והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה. ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר.
(ויקרא, ז, יא – טו).