פ' ויחי ב"ה, ערב שבת קדש פ' ויחי תשע"ז
מזל טוב לצורי והדר, ולגבי וחיה להולדת הבן והנכד, כה לחי!
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה (דב' מז, כח).
חז"ל אמרו שהיה דימיון רב בין יעקב ובין יוסף במהלך חייהם, ובמשך שבע עשרה שנה יוסף גדל בבית אביו, בעוד שבשלב מאוחר יותר במשך שבע עשרה שנה היה זה יוסף שדאג לכלכלת המשפחה.
רד"ק:
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה… דָרְשּׁוּ בו: כמו שהיה יוסף בחיק יעקב שבע עשרה שנה כך היה יעקב [בחיק יוסף] שבע עשרה שנה (דבריו ע"א).
התקופה שבה שהה יעקב אבינו במצרים היתה תקופה שקטה יותר מאשר תקופות קודמות בחייו, ועל כך נאמר:.
מדרש לקח טוב, ריש פ' ויחי:
ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' שחיה אותם בנחת והשבטים סביבותיו ובני בניו פרים ורבים ועיניו רואות ולבו שמח אין שטן ואין פגע רע ויוסף בנו מלך על כל הארץ, ומביא ונותן לתוך פיו שנ' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף (דברים מז, יב)… אלו השבע עשרה היה בהם חיים טובים (תורה שלימה פ').
מדרש הגדול:
וכי לא היה אלא שבע עשרה שנה בלבד? אלא שהיו בשובע בטובה ושלום, כביכול אלו הן שראה בהן חיים אבל למעלן מה הוא אומר? 'ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים', ועליו הוא אומר: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד, [איוב ח, ז], וכן אתה מוצא בכל מקום שהרשעים תחילתן שמחה וסופן צער עד לאין קץ, אבל הצדיקים תחילתן צער וסופן שמחה לעולם, דכת' ושמחת עולם על ראשם [ישעי' לה, י], (תורה שלימה פא).
בעיני חז"ל חייהם של יעקב ושל יוסף היו תמיד שלובים זה בזה, ומכאן הקשר בין 'וישב יעקב' ובין 'וישב יוסף',
שני הפסוקים האלה הם מעין מעטפת שבתוכה מתרקם סיפורם הדרמטי על העליות והמורדות בבית יעקב במהלך השנים הגורליות האלה. כעת, בתום התקופה, כשהסדר שב על כנו, ניתן להביט אחורה ולסגור את המעגל:
מדרש לקח טוב:
… ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה [בראשית מז, כח], חזר הכתוב והכליל הי"ז עם
הק"ל, היינו דאמרי אישי: 'סופך טוב הכל טוב'. אשריהן לצדיקים שהקב"ה מייסרן בייסורין בתחילתן ובסוף
מרחם עליהם, ומביאים לקבר בשיבה טובה, ועל זה נאמר: 'טוב אחרית דבר מראשיתו' [קהלת ז, ח] (תו"ש, ע"א).
ר' המלבי"ם:
אחרית ימי האדם ימדדו את כל ימי חייו, שגם מי שחי כל ימיו בצער וייטב לו באחריתו, ישכח כל עמלו וייחשב
לו כאילו חי כל ימיו בטובה, וז"ש שחי בארץ מצרים שבע עשרה שנה בטובה, עי"כ ויהי ימי יעקב שני חייו
כאילו כל ימיו היו שנות חיים והצלחה (דבריו ע"א).
דעת מקרא:
וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים (בראשית נ, כב).
הלשון כלשון הכתוב בפתחיחת המגילה: וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. והכתבו ערוך על דרך ההנגדה לשם: שם – 'בארץ מגורי אביו בארץ כנען', וכאן – במצרים, בארץ לא להם, ומה שם: – 'וישב' יָשַב וּמָשַׁל, אף כאן כך: 'יָשַׁב וּמָשַל" וכאן ושם: וישב הוא הכלל,שבסמוך לו באים הפרטים, וכו' (דעת מקרא לבראשית נ, כב).
לכל אורך הדרך אפשר היה לראות שיוסף ניחן בראייה למרחקים. לכן, בדברי הפרידה שלו הוא כולל מסר חשוב במילים 'פקד יפקד א-להים אתכם ', שבהם הוא רומז על הגאולה ממצרים העתידה לבוא, ובמילים דומות משה עתיד לבשר לבני ישראל שמועד יציאת הולך ומתקרב, כפי שנאמר:
'לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' א-להי אבתיכם נראה אלי א-להי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים'…
ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו (שמות ג טז; ד, לא).
ונזכיר את דבריו של הרב שטיינזלץ על כוחו של החלום בחייו של יוסף:
הרב שטיינזלץ:
החלום כמו הנבואה דורש מישהו שיביא אותו לידי מימוש. שינהסה להתאים את מהלך המציאות אל התוואי של
החלום. כאשר יוסף מנסה לעשות זאת בחייו הוא מחזיק בחלום ואינו מרפה ממנו. ומנסה לבנות מציאות שתהא בת-זוג לחלום. כאשר החלום מגיע לידי מימוש במציאות, אז הוא גומר וסוגר חוויה שלימה – חלום שהיה לממש (דמויות מן המקרא, עמ' 32).