ב"ה ערב שבת קדש פ' ויצא תשפ"ב
… ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לא–לקים (בר' כח, כא).
… וישא יעקב רגליו וילך וילך ארצה בני קדם (בר' כט, א).
ושבתי בשלום …
רש"י:
כמו שאמר לי [בראשית כח, טו]: 'והשבתיך אל האדמה'. בשלום שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן… (פירש"י ע"א).
רד"ק :
… באשה ובבנים. כי זולתם לא יהיה שלום לא ולא לאביו ולא לאמו. כי הוא לא יכול לקחת אשה מבנות כנען (דבריו ע"א).
וישא יעקב רגליו …
רשב"ם
מתוך שהבטיחו הק' הלך בשמחה ובמרוצה (ע"א).
רד"ק:
כיון שהבטיחו הא-ל והראהו המראה הגדול הזה שמח ונשא רגליו בקלות והלך שמח וטוב לב. כי מתחילה היה הולך ברפיון רגלים כאדם הבורח מבית אביו עצב ולא היה בורח בחיפזון כבורח מחרב כי לא היה מפחד מחרב אחיו כל זמן שאביו היה חי (ע"א).
הרש"ר הירש:
הנה הוא הפך לאיש אחר. לא עוד 'ויצא יעקב' כי אם 'וישא יעקב רגליו' לא רגליו של אדם מובילות אותו, לא הגוף נושא את הרוח, אלא האדם נושא את רגליו, הנשמה החיה באדם נושאת וסובלת את גופו. מתוך השקפה כזאת ילך יעקב לעתידו, ובמקלו בידו, הוא מלא בטחון ושמחה (ע"א).
הרב שטיינזלץ:
בתחילת הפרשה יעקב עוקר ממקומו והולך לחרן… הוא צריך כעת להתמודד עם הקיום הפנימי שלו. את הלימוד הזה הוא לא יכול היה לעשות אילו היה נשאר בביתו או בבית המדרש של שם ועבר. שם לא רואים את הדברים הללו. בית המדרש הוא מקום סגור שכולם בו יהודים טובים שעוסקים ביראת שמים; חם ונעים שם יעקב יוצא החוצה ורואה שבעולם שבחוץ הדברים כלל ועיקר אינם כפי שהם בעולם שלו… אך כאשר הוא יוצא החוצה ופוגש את העולם שלא נכנס לא לבית המדרש של שם ועבר ולא לבית יצחק ורבקה – זה כבר עולם לגמרי זר בשבילו.
ואולם, הרב שטיינזלץ מראה לנו ש המפגש הקשה של יעקב אבינו עם העולם הוא סימן לדורות.
הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב – [אלא] זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו… בספרים מופיעה חלוקה בין 'ישראל' ובין 'ישראל סבא' כשאנו מדברים על ישראל סתם, על אבינו יעקב, זהו אדם שהיה פעם בהיסטוריה. אך כאשר אנחנו מדברים על ישראל סבא – הרי שהוא עדיין חי בקרבנו. יעקב עדיין חי בכל אחד מאיתנו, ועל כולנו גם מוטלת העבודה שלו… יצאנו כבר מבית אבא ואנו מתחילים לראות שהעולם הוא לא רק עולם גדול, אלא גם עולם מלא שנאה, פילוג, ניכר והרס עצמי… הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב… (חיי עולם, עמ' 63 – 71 בדילוגים).
הרב זקס מביא מסר לדורות:
אברהם נתן לעם ישראל את האומץ להתנגד לאלילי הזמן. יצחק נתן להם את יכולת ההקרבה העצמית. משה לימד אותם להיות לוחמי צדק נלהבים. אבל יעקב נתן להם את הידיעה כי דווקא כאשר הם מרגישים בודדים במיוחד, א-לוקים עדיין איתם, עדיין נוסך בהם אומץ לקוות וכוח לחלום (שיג ושיח, עם' 72).
אכן, כדברי הידועים של הרמב"ן מעשה אבות סימן לבנים.