ב"ה ערב שבת קדש פ' וישלח תשפ"ב
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום (בר' לב, ג).
… וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו
פרשתנו מתארת את המפגש בין יעקב ובין עשו, ושאלה ידועה היא האם יעקב אבינו נהג כשורה כשהוא פונה לעשיו בביטויי כבוד מרובים, ועל כך יש דעות שונות, כגון המדרש בבר' רבה:
בראשית רבה וישלח פר' עה, ה
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו רבינו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס. קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נְסַבֵה וֵּקְרָיֵה וְֵּקְרָעֵה. אמר לה: כְּתוֹב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר לה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך? אמר לה מה אנא טוב מן סבי, לא כך אמר: 'כה אמר עבדך יעקב'? (בראשית רבה וישלח, פר' עה, ה).
לעומת זאת, הרב מדן מייצג את הפרשנים התומכים בדרכו של יעקב.
הרב יעקב מדן
רבי יהודה הנשיא למד מפרשתנו את ההיתר להשפיל עצמו לפני המלך הגוי ולהחניף לו כדי להציל עם ישראל מן הגזירה (כי קרוב אליך, עמ' 256).
מכל מקום עולה השאלה: מה היו כוונותיו של עשיו? בקרב הפרשנים חלוקות הדעות. רש"י כותב שכוונותיו של עשיו לא היו טובות, בעוד שהרשב"ם חולק על רש"י וכותב שלעשיו היו כוונות טובות. נביא את דברי שניהם:
רש"י:
באנו אל אחיך אל עשיו שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשיו הרשע עדיין בשנאתו (רש"י ע"א).
רשב"ם:
באנו אל אחיך אל עשיו ומצאת חן בעיניו. כאשר אמרת. וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך (!), זהו עיקר פשוטו (פירושו ע"א).
ר' יוני גרוסמן בספרו 'יעקב, סיפורה של משפחה' מתייחס לשתי הדעות האלה והוא אומר כך:
ר' יוני גרוסמן:
לא במקרה, לאורך כל הדורות נחלקו בדבר הפרשנים. רש"י הבין שהמלאכים מדווחים על עשיו המבקש לפגוע ביעקב… רש"י אוחז בקריאה זו לאורך הסיפור כולו וגם בתפילת יעקב הוא מוצא מתח דומה… לעומת זאת, הרשב"ם הציע קריאה אלטרנטיבית. כבר בהבנת דברי שליחי יעקב ששבו מעשיו חולק רשב"ם על רש"י. לטענתו, יש להבין את דבריהם כמבע מפויס של עשיו…. לדעת רשב"ם, שליחי יעקב אינם שותפים כלל לדאגת אדונם, ולא זו בלבד שהם מפענחים את מעשי עשיו כמעשי פיוס, הם גם אינם מעלים על דעתם (בשלב זה) שיעקב חווה זאת אחרת… שתי קריאות אלו נתונות בוויכוח ערני גם במחקר המודרני, ונדמה שכל שיטה יכולה למצוא את ראיותיה בכתובים עצמם… אכן, ניתן לקרוא את העלילה כולה לאור ההנחה שעשיו בא להילחם עם יעקב אלא שחזר בו בסופו של דבר, אולם מדברי מלאכי יעקב ניתן להסיק גם את ההפך (יעקב, סיפורה של משפחה, עמ' 348 – 349, בדילוגים).
ואילו לעתיד לבא יהיה אולי ביום מן הימים פיוס בין בני יעקב ובני עשו, כדבריו של הנצי"ב:
העמק דבר:
…ויבכו (בראשית לג, ה).
שניהם בכו. בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשיו וכן לדורות (!) בשעה שזרע עשיו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשיו כי אחינו הוא וכמו שרבי הי' אוהב אמיתי לאנטונינוס וכן הרבה (דבריו ע"א, מובא אצל מחלקי המים).