פ' ראה ב"ה ערב שבת קדש פ' ראה תשע"ח
כי יהיה בך אביון מאחר אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' א-להיך נֹתֵן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פָתֲֹח תִּפְתַּח את ידך לו וְהַעֲבַט תַּעֲבִיטֶנּוּ די מחסרו אשר יֶחְסַר לו ׁ(דברים טו, ז-ח).
בעקבות דברי חז"ל רש"י מזכיר היבט חשוב של מצות הצדקה, וכך הוא אומר:
רש"י :
לא תאמץ . . . יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן , לכך נאמר 'לא תאמץ', יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר 'ולא תקפץ'; 'מאחיך האביון': אם לא תתן לו סופך להיות אחיו בעניות (דבריו ע"א).
יש להתייחס בצורה מתאימה לעני כשנותנים צדקה, ועל כך כותה ראב"ע:
ראב"ע
לא תאמץ את לבבך . . . לדבר על לבו דברים טובים (פירושו ע"א).
ר"י אברבנאל מרחיב את הדיבור על החובה המוסרית המוטלת על ינו בענין הצדקה, והוא אומר כך:
. . . כמו שהשם יתעלה עושה אתו חסד תמידיום ליום ולילה ללילה , כן ראוי שיעשה הוא גם כן על העניים, . . ? והנה נתן לו על זה שלושה טעמים:
האחד באמרו: 'ויקרא עליך אל ה' והיה בך חטא' וענין המאמר הזה: שהעשיר איננו כי אם גזבר הקדוש ברוך הוא , ושומר אוצרותיו בידו, והוא צוה עליו לתת מהם הצדקה לאביונים, וידוע הוא דגזבר המלך ראוי שיוציו ממון אדוניו כאשר יצוהו , וכן ראוי לעשיר שיתן מהממון ההוא אשר נצן ה' בידו כמצותו . . .
הטעם השני: מתקות השכר המקוּוֶּה מהצדקה, ועל זה אמר: 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-להיך נכל מעשיך והכל משלח ידך' ר"ל אל תחשוב שתפסיד את נכסיך עם פזור הצדקה . . . אבל יהיה בהפך, כי [משלי יא, כד]: 'יש מפזר ונוסף עוד' , וכאשר תתן לעניים כן ירבה וכן יפרוץ אתה וכל אשר לך.
הטעם השלישי: הוא אמרו: 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ', ר"ל ראוי הוא לכל אדם בעל שכל, שלא יֵרַע בעיניו מעשה הצדקה. כי העושר איננו ירושה לך ומי יודע אם תבא אתה היום או מחר לידי עניות, וייטב בעיניך מעשה הצדקה. 'כי גלגל הוא החוזר בעולם ' [שבת קנה, ב] ואם שלום ואמת יהיו בימיך, אולי בניך או בני בניך יצטרכו לזה, 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ', ואפשר שתהיה אתה או בניך, על כן אנכי מצוך ש[דברים טו, ה]:'פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך' . . . (ע"א).
ספר החינוך:
. . . עיקר מצוה זו ליתן הצדקה לידי גבאי שיתננה למי שצריך לה כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יביישנו עליה לעולם שזה אינו יודע למי נוןתנה וזה אינו יודע מימי מקבלה. ואתה בני אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה, כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות הצדקה לפעמים, כגול עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל צדקה, כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים . . . וכלל הענין שכל המהנה את חברו בין בממון בין במאכל או בשאר ערכיו או אפילו בדברים טובים דברים ניחומים בכלל מות הצדקה ושרו הרבה מאוד, ויכנסו דברי באזניך כי טובים המה . . . (מצוה תמט).
בסופו של דבר עצם פעולת הצדקה היא טבועה בנו כיהודים, כפי שאומר הרב הירש:
הרש"ר הירש
. . .הלב היהודי נוטה לגמילות חסד מעצם טבעו (דבריו ע"א).