פ' בלק ב"ה ערב שבת קדש פ' בלק תשע"ח
מה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יעקב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ישראל (במדבר כד, ה).
מדוע הברכות ניצאו דווקא מפיו של בלעם?
דברים רבה
. . . 'אלה הדברים' אמר ר' אחא בר' חנינא: 'ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים: 'שונא מוכיחנו', ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים 'אוהבן ברכם' אמר הקדוש ברוך הוא: 'יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן'. כדי שיתברכו הברכות והתוכחות ביד ישראל (שם, ד').
שפת אמת:
בפסוק 'מה טבו אהליך' הקד ושה נמשכת אחר בני ישראל בכל מקום שהם כמו שכתוב :'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' והנה ארץ ישראל ובית המקדש מיוחד בקביעות לבני ישראל. וזה 'משכנתיך ישראל', אבל אפילו בכל מקום שבני ישראל שרוין, אפילו בדרך עראי שם נגלה להם הקדושה. . . כי מעין התורה נמשך בכל מקומות מושבותיהם וזה בחינת יעקב שהלך לחוץ לארץ , וכמו כן במדבר שעדיין לא נכנסו לארץ ישראל . . . מצד המקום כידוע כי המדבר מקום נחש ושרף ואף על פי כן ראה שהקדושה נמצא להם . . . שראה כל זה זהשכינה שורה עליהם פתח ואמר 'מה טבו אהליך כנ"ל (תרנ"ו).
ספורנו:
אהליך: בתי מדרשות, כענין 'יושב אוהלים' [בר' כה, כז], וכענין 'וישכון באהלי שם', [שם ט, כז], וכן 'והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד' [שמ' לג, ז]. [משכנותיך ]: בתי כנסיות ומקדש' א-ל, המיוחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפילת המתפללים, ואמר מה טבו, כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם, אלא מטיבים לכל האומה, כמו שיורה שם 'יעקב', שישאר בעקב ובאחרית הכל, ולא יסוף וכמו שמורה שם 'ישראל' לשרר עם א-להים ועם אנשים.
ר' המלבי"ם:
האהל הוא אהל עראי והמשכן הוא הקבוע. ובמדבר שכנו באהלים אבל היו מוכנים אז להיכנס אל הארץ ולשכון במשכנות קבועים ובלעם ראה כ"ז ואמר על האהלים שבמדבר מה טבו אהליך יעקב ועל מה שמוכנים לשכון במשכנות בא"י אמר מה טבו משכנותיך ישראל ושם ישראל גדול משםיעקב כי כשיכנסו לארץ יהיו במעלה יותר גדולה ויקראו בשם ישראל (דבריו ע"א).
הרב זוין:
האהל הוא עראי, והמשכן – יציב וקבוע. ולכן האהל ליעקב. 'יעקב'. הם רוב המון בית ישראל, אלה שעוסקים רוב ימיהם בעבודה ובמשא – ומתן ובכל משלח יד. אלה שעמלים כל חייהם בצרכים החילוניים של האדם באשר הוא אדם. ולכן נקרא 'יעקב', על שם 'וידו אוחזת בעקב עשו' . . . כשבאים במגע ובמשא עם העולם החיצוני והחילוני, לא ימלט שלא יבואו במגע ובמשא גם עם כוחות הטומאה, עם הפסולת של העולם, 'בעקב עשו ' , אבל זה כוחו של יעקב, " 'י' עקב " , כלומר: היו"ד נשמרת אף כשהם בעקב. היו"ד זוהי האות הראשונה של שם המיוחד, זוהי נקודת היהדות, וזו נשארת קיימת לעולם . . . ו'ישראל' הם הגדולים והצדיקים . . . 'ישראל' הם אלה שכל ימיהם עוסקים בתורה ובתפילה ובעבודת השם . . .אפשר היה לחשוב כי החשיבות העיקרית היא ב'ישראל' בלבד. ואין הדבר כן . . . יש גם מעלה ב'יעקב' שאין בישראל, שאף על פי שעוסקים בעולם הזה, בכל זאת שומרים על הגחלת שלא תיכבה, ועוד: מכניסים אור וקדושה אף בתוך החושך של העולם הזה, ולכן: 'מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שניהם כאחד טובים (לתורה ולמועדים, עמ' 212-211).
ראינו שגם לאהל יעקב וגם למשכנות ישראל שמור מקום של כבוד במהלך הדורות של עם ישראל.