פ' בהעלתך ב"ה ערב שבת קדש פ' בהעלותך תשע"ח
ויהי העם כְּמִתְאֹנְנִים רע בעיני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש (במדבר יא, א-ב).
דרך אבותינו במדבר היתה רצופת משברים, ועל כך אומר הרב אבינר את הדברים הבאים:
הרב אבינר, ס' טל חרמון:
ההליכה בדרך רצופה מהמורות ומכשלות. אולם יש מצבים בהם ההתקדמות האמיתית אינה באה אלא דרך משברים [גיטין מג, א]: 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם' זהו ניסוח חריף של חז"ל: לא נאמר, שיתכן ולעתים אדם ייכשל תוך כדי לימודו ועמידתו על דברי תורה, אלא זה תנאי הכרחי שאי-אפשר בלעדיו, ובניסוחו של המהר"ל: [גב' ה' פ"ה]: 'ההעדר קודם להויה'. החיסרון והשלילה מכשירים את הופעת המציאות המעולה. כמובן, אין צורך ליזום משברים, הם באים מעליהם די והותר (עמ' 222).
הרש"ר הירש:
משה קיבל בהשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו במדבר ובישימון . ה ע ם = בניגוד אל משה – היה כמתאוננים . . . הם לא הרגישו שזכו בחיים נעלים יותרמלאי עושר ושובע שמחות . . . (דבריו ע"א).
רמב"ן מבקש לתת ביטוי אמפתי לתחושותיו של העם:
. . . והנכון בעיני כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר: 'מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו ? . . . ' מלשון [איכה ג, לט]: 'מה י ת א ו נ ן אדם חי גבר על חטאיו' , שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו. . . וכאשר אמר הכתוב שהיו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר בחטא ואמר 'כמתאוננים' , כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים , והיה 'רע בעיני ה' ', שהיה להם ללכת אחריו [דברים כח, כז] : 'בשמחה ובטוב לבם מרוב כל ' טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם, ולכך אמר בשנייה [במדבר יא ד]: 'וישובו ויבכו' גם בני ישראל, כי היה חטאם הראשון להתרעם על חסרון הנאותיהם במדבר, וישובו עוד לעשות כעינין ההוא ולא לקחו מוסר על אש ה' שבערה שם.
רש"י:
אין 'העם' אלא רשעים, וכן הוא אומר [שמות יז ד]: 'מה אעשה לעם הזה' . . . וכשהם כשריםנקראים 'עמי', שנאמר [שמות ז, טז] : 'שלח עמי' . . . 'כמתאננים' , אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום . . . רע בעיני ה' . . . תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבוא באזניו ויקניט, אמרו: אוי לנו כמה ליבטנו בדרך הזה שלושה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך 'ויחר אפו': אני הייתי מתכוון לטובתכם שתכנסו לארץ מיד (דברי רש"י ע"א, ראה המקור בספרי).
שפת אמת
בפסוק 'כמתאננים רע' פירש רש"י שאמרו 'כמה ליבטנו בדרך', אמר אמו"ז ז"ל כי כל החטא היה מה שלא האמינו כי הוא רק לטובה וחשבו שלרעתם הוא. והנה רש"י כתב שהקב"ה נתכוין לטובה , שיבואו מהר לא"י וקשה, שהיה' יכול להוליכם בדרך נייחא כי; [בראשית יח, יד]: 'היפלא מה' דבר ?' אך איתא [ ברכות ה, ע"א]: כי א"י זוכין ע"י יסורים ולכן היו מ' שנה במדבר. אכן אם היו מקבלין זה המהירות באהבה אף שהיה קשה להם ולטורח היה זה מספיק לנחול הארץ ע"י אלה היסורים וזה היה הניסיון, עכ"ד ז"ל. וכן נראה כי באמח הקב"ה משבח אותם [ירמיה ב, ב]: 'לכתך אחרי במדבר' וכתיב בתורה לשבח[במדבר ט, ב]: 'ויש אשר יהיה הענן ימים וכו' . א"כ קיבלו גזירת מלך. רק כל החטא היה מה שחשבו שהוא לרעתם וזהו 'כמתאננים רע' דכתיב [שיר השירים]: 'משכני אחריך נרוצה' , היינו להיות נמשך אחריו ברצון ואהבה, אפילו שהדרך היא בטורח וחטא, מ"מ מרוב התשוקה לעשות רצונו ית' צריך להיות בטל כל הרצונות של האדם כענין שאמרו [אבות פ"ב, מ"ד]: 'בטל רצונך מפני רצונו', להיות כל רצון האדם בטל בששים ומאה לרוב התלהבות התשוקה לעשות רצונו ית"ש. וכן דרשו חז"ל [ברכות פ"ט, מ"ה]: 'ואהבת וכו' ובכל מאדך 'בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו מאוד מאוד'. היינו אפילו בעת פורענות יהיה מלא אהבת ה' כשמתבונן שכך רצונו ית"ש. וכשכל תשוקת האדם בעולם רק לעשות רצונו ית' מתבטל ומקבל הכל באהבה ורצון כנ"ל (תרנ"ב)