ב"ה ערב שבת קדש פ' תרומה תשפ"ב
שמות כה, ח:
ר' עובדיה ספורנו:
אֶשְּכּוֹן ביניהם כדי לקבל תפילתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותך שכינתי בהר… וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחברים אל ההמון להבין ולהורות (ע"א).
שמות כה, י:
ועשו ארון עצי שיטים
מדרש רבה:
מה כתיב למעלה? 'ויקחו לי תרומה', מיד: 'ועשו לארון עצי שטים'. מה התורה קדמה לַכּוֹל כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים. מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב [בראשית א, ג]: ויאמר א-להים 'יהי אור', ואף במשכן בתורה שנקראת 'אור' דכתיב [משלי ו, כג]: 'כי נר מצוה ותורה אור' קדמו מעשיה לכל הכלים. דבר אחר: 'ועשו ארון': מפני מה בכל הכלים האלה כתיב 'ועשית' ובארון כתיב 'ועשו ארון'? אמר רבי יהודה בר רבי שלום: אמר להם הקדוש ברוך הוא: יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה… אמר רבי שמעון בר יוחאי ג' כתרים הם כתר מלכות, וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השולחן… כתר כהונה זה המזבח… וכתר תורה זה הארון… ומפני מה בכולן כתיב 'ועשית לו'? ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאילו זכה לכולן (מדרש רבה תרומה לד, ב).
ר"ח:
הארון רמז לצדיק החכם שהוא צריך להיות תוכו כברו כשם שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, וכשם שקרקעית הארון אמתיים וחצי על אמה וחצי בתבריתא"ה ארבע אמות פחות רובע אמה, כן הצדיק צריך לגרוע ממנו מארבעה יסודות שבגוף ויוסיף בצדקו ובמעשית טובים. וכשם שקירות הארון היו י"ב אמות לפי שקירות הארוכות הן ז' אמות וחצי, והקירות שעל הרוחב ד' אמות וחצי, כן הצדיק ראוי לקיים י"ב דברים המפורשים במזמור [תהילים טו]: 'ה' מי יגור באהלך'. למעלה מן הצדיקים מעלת הנביאים. וכנגדן הכפורת אשר על הארון רמז למלאכים שהם למעלה מהנביאים, והם פורשים כנפים למעלה רמז לשכינה שהיא למעלה מהמלאכים… והקדוש ברוך הוא למעלה מהכל… (ע"א).
… אמתים וחצי …ואמה וחצי … ואמה וחצי …
כל אמות במקדש היו שלמות, חוץ משל ארון שהיו שבורות שנ' אמתים וחצי ארכו וגו' ואמה וחצי קומתו, הזכיר וחצי באורך בין ברוחב בין בקומה, מכאן לתלמיד חכם שצריך שיהיה שפל וענו ולבו נשבר בקרבו (מדרש מובא בתורה שלימה ע"א ס' קה).
שמות כה, כא-כב:
ואל הארון תתן את העדת אשר אתן אליך ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת
הרב יעקב מדן:
… ומה בין עדות ל'היוועדות'? העדות היא הנצחה לאורך ימים של אירוע בודד מנקודת מבט מסויימת. הלוחות מנציחים את רגע המפגש בעבר, שהיה במעמד הר סיני. ניתן להמשיל להם את הטבעת שבאצבעה של האישה. הטבעת מנציחה את רגע הקידושין. לעומתה ההיוועדות היא מפגש מתמיד בין הקדוש ברוך הוא לבין עמו באמצעות הנביא, ובמקרה דנן – משה. הקדוש ברוך הוא נגלה אליו בתדירות, ומקיים עמו את השיח המתמיד שיש לו עם עמו. ההיוועדות משולה לחופה או ל'חדר הייחוד', המפגש בין חתן לכלה, שעתיד להיות מפגש יום-יומי במשך כל חייהם. ניתן להקביל את ה'עדות' וה'היוועדות' לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. התורה שבכתב ('העדות') ניתנה לנו בפעם אחת… ואנו עושים הכל כדי לשמרו לדורות עולם. לעומת זאת, התורה שבעל פה (ההיוועדות) ניתנה לנו כל יום מחדש מכוח השיח המתמיד של הקדוש ברוך הוא עמנו ובפרט – היא מתחדשת כל יום מחמת השיח המתמיד בין התורה, הקיימת לעולם כפי שהיא, עם המציאות המשתנה חדשות לבקרים. העדות משולה לקירות הבית הקבועים, ההיוועדות משולה לרהיטים ולכלים המשנים מדי פעם את מקומם, צבעם וצורתם בהתאם לצרכי הבית. ה'עדות' משולה לכללי הברזל הקבועים בין שני בני הזוג. ה'היוועדות' משולה ליישומן המשתנה לפי ה'כאן' ועכשיו'
(כי קרוב אליך, עמ' 411 – 412).
דומני שרק אדם מיוחד כמו הרב מדן בכוחו לצרף את הריהוט שבביתנו עם המשמעות הרוחנית של כלי המשכן, ויש כאן לימוד מיוחד!