פ' וילך ב"ה ערב שבת שובה, פ' וילך תשע"ז
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל…
כי ידעתי אחרי מותי כי השתח תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וְקָרָאת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם.
וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תֻּמָם (דברים לא, א, כט – ל).
וילך משה …
לאור דברי הפרשנים מתברר שבעצם מילות הפתיחה של פרשתנו טמון עולם שלם של המעמד המרגש של פרידתו של משה רבינו מהעם, וכדבריו של הרמב"ן:
כאשר השלים כל דבריו אז הלכו כל הנצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה, כי כבר אמר 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' א-לקיכם'… ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם כמי שירצה להיפטר [להיפרד] מחבירו ובא ליטול רשות ממנו (ע"א).
ובדומה אומר ר' יצחק אברבנאל:
… אחרי שהשלים משה את דברי הברית עם כל ישראל הלכו איש לאהלו, ואח"כ רצה משה להיפטר מהם, כי בא יומו, וכדי לכבדם הלך ממחנה לויה אשר יושב שמה, כדברי הרמב"ן, אל מחנה ישראל, כאדם הרוצה ללכת מן העיר אל מקום אחר, והולך לבית חבירו להיפטר ממנו ברשותו, להיות חביב אצלו, והלך בפרט אצל אל שבט ושבט, להודיעם שהוא מת ולהפטר מהם, לאהבתו אותם. וזהו אמרו: 'וילך משה…'. (דבריו ע"א).
ואומר ראב"ע:
הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו וחיזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחיו 'ואתה תנחילנה אותם' ולפי דעתי, כי אז בירך השבטים… (ע"א).
וגם הרש"ר הירש מציין את הנהגתו המיוחדת של משה בשעה גורלית זו:
משום מה לא הקהיל את העם אליו כדרך שנהג כל אימת שאמר לו דברים בשם ה', אלא 'וילך' הוא הלך אל העם כדי להיפרד ממנו באותה פשטות, המאפיינת את האיש הענו מכל אדם (דבריו ע"א)..
כעת, מהו המסר העמוק יותר של פרשתנו? אומר על כך הרב שטיינזלץ:
הפרשה איננה אופטימית במובן הרגיל של המילה, ואין בה עוז ותעצומות, שירה ורננה. קוראים בה גם 'כי השחת תשחתון' ואת זה קוראים או לפני או אחרי ראש השנה, והכוונה כאן היא להצליח להמשיך גם אחרי 'השחת תשחתון'.
וכדרכו בקודש מוסיף הרב שטיינזלץ 'סיפור מהחיים':
היה פעם צדיק שהיה הרבה שנים סוחר. וגם לא היו עליות וירידות במסחרו. הוא היה אומר: 'הפסדת במסחר – הפסדת את הכסף, לא קרה כלום; אבל אם הפסדת את האומץ – הפסדת הכל'. גם הפרשה הזו אומרת: לפי הכל ואחרי הכל, תפלו או לא תפלו, או לא – בכל מקרה- חזק ויאמץ לבך (חיי עולם, עמ' 450).