פ' פינחס ב"ה ערב שבת קדש פ' פינחס תשע"ח
ויקרב משה את משפטן לפני ה'.
ויאמר ה' אל משה לאמר.
כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להןם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן (במדבר כג, ה-ז).
ברכת מזל טוב לטליה ולאלקנה להולדת בתם, נכדה לנועם ומאירה כה לחי!
ויקרב משה את משפטן לפני ה':
רש"י:
נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר[(דברים א]: 'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי'
ד"א ראוי היתה פרשה זו להיכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (ע"א).
המלבי"ם עומד על האופי המיוחד של המשפט לעומת הדין, ואלה דבריו:
ר' המלבי"ם:
יש הבדל בין דין ובין משפט, שדין מציין אם אין הדבר מבורר עדיין, ומשפט מציין גמר הדין ודבר שמשפטו מבואר ונודע. .. וממ"ש 'ויקרב משה את משפטן' משמע שהיה דבר שמשפטו מבואר כי משה ידע שהבנות יורשות ולא נסתפק רק על חלק בכורה כי היה מסופק אם א"י מוחזקת להם מאבותיהם כמו שמפ' בגמרא (דף קי"ט ע"ב) … שמשה היה מסופק בזה אם מ"ש 'ונתתתי אותה לכם מורשה' פי' שהיא ירושה להם מאבותיהם או פי' שמורישים ואינם יורשים… (דבריו ע"א).
בלשון הפסוק יש רמז המדבר על שבחן של בנות צלפחד:
העמק דבר:
וכתיב 'משפטן' בנו"ן רבתי ללמד שהקריב גם את משפט הבנות בהלכות ירושה, גם את משפט בנות צלפחד בפרט, שראויות להיות מצוינות בשביל חכמתן וזכותן (דבריו ע"א).
בפסוק יש גם רמז לענוותנותו של משה רבינו:
במדבר רבה:
ריש לקיש אומר: יודע היה משה רבינו את הדין הזה אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו: 'דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו'. באו אצל שרי חמשים. ראו שֶׁכִּבְּדוּ אותן שרי עשרות אמרו שרי חמשים: 'אף אני יש שם גדולים ממנו, וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים השיבו להם כולן כענין הזה. שלא רצו לפתוח בה לפני מי שגדול מהם. הלכו לפני אלעזר, אמר להם: 'הרי משה רבינו!' באו אלו ואלו לפני משה. ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו. אמר: 'אם אוֹמַלהם את הדין אֶטֹּול את הגדולה '. אמר להם: 'אף אני, יש גדול ממני', לפיכך: 'ויקרב משה את משפטן לפני ה'. הֱשִׁיבוֹ הקדוש ברוך הוא: 'כן בנות צלפחד דֹּבְרוֹת', שהודה הקדוש
בעלי המדרש בעלי המדרש משבחים את בעלי התפקידים על שכולם מתייחסים בכבוד למחונים עליהם, ואולם ענוותנותו שלמשה רבינו היתה תהם לדוגמה!