ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תצא תשפ"ב
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו (דב' כב, ח).
ספר דברים עומד במידה רבה בסימן של מצוות והנחייות מעשיות לקראת החיים בארץ, ולכן רבות הן המצוות המסדירות את חיי יומיום בארץ, דוגמת מצוות הקשורות בעניני זהירות, והרי דוגמה ידועה לפנינו:
המלבי"ם:
ה"ה בכל מקום שיש סכנה ויוכל לפול משום כגון בורות שיחין ומערות שעז"א ולא תשים דמים בביתך. ותפס גג פרט לכבש שהאדם נשמר בעלותו עליו (דבריו ע"א).
הרמב"ם:
הציווי שנצטוינו לסלק המוקשים ונמכשולות מכל משכנתינו, היינו שנבנה כתל מקיף סביב הגגות והבורות והשיחים ודומיהם, כדי שלא יפול מישהו בהם או מהם. וכן מקומות הסכנה כולם בונים ומתקנים אותם, כדי שתסור הסכנה, והוא אמרו 'ועשית מעקה לגגך', ולשון ספרי 'ועשית מעקה לגגך' מצות עשה. וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת בבא קמא נא. (מתוך ספר המצוות).
ספר החינוך:
משרשי המצוה לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזירתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן… אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא-ל ברא עולמו על יסודות עמודי הטבע וגזר שהאש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תיפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח באפיו נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע…
ואמנם יהיו קצת בני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ברוך הוא, המה החסידים הגדולים… כמו האבות הגדולים והקדושים והרבה מן הבנים שהיו אחריהם כמו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה ודומיהם, שמסר האל הטבע בידיהם, ובתחילתם היה הטבע אדון עליהם, ובסופן… נהפוך הוא שהיו אדונים על הטבע… כאשר יעדנו באברהם אבינו שהפילוהו בכבשן האש ולא הוזק…. ורוב בני האדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת ועל כן תצונו התורה לשמור משכנותיו ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס. ואמרו ז"ל שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס… כי גם בהילחם ישראל מלחמת מצוה על פי ה' היו עורכין במלחמתם ומזיינין עצמם – [מצטיידים בנשק] – והרבה דברים אמרו חז"ל כדי לשמור מן הנזקים ומן המקרים הרעים שאין ראוי לו לאדם שיש בו דעה לסכן בנפשו…
כללו של דבר,לשמירת ההיגיינה בחיי היומיום, כולל בדברים השגרתיים יש חשיבות רבה, ולכן:
שלא יתן אדם מעות לתוך פיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכה שחין או מצורעין או זיעת אדם היא סם מוות חוץ משל פנים…
ובעל 'החינוך' מסיים באמרו:
ועובר על זה ומניח גגו או בורו בלא מעקה ביטל עשה זה וגם עבר על לאו 'ולא תשים דמים בביתך'…
מכאן החשיבות של מגוון גדול של מצוות ותקנות בעניני זהירות וביטחון בחיי היומיום, עד לימינו אנו!