ב"ה ערב שבת קדש פ' שפטים תש"פ
תמים תהיה עם ה' א–להיך. כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' א–להיך (דברים יח, יג).
מזל טוב לאפרת נ"י לרגל הגיעה למצוות – תלכי ותגדלי לתורה, למצוות ולמעשים טובים
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל שבימים אלה הלך לעולמו אומר כאן את הדברים הבאים:
האות ת' של 'תמים' בפסוק 'תמים תהיה עם ה' א–להיך' היא ת' רבתי – מוגדלת. רבי נפתלי מרופשיץ – שידוע היה כמי שמתלוצץ על חשבון עצמו ועוד יותר על חשבון אחרים – אמר פעם, שהסביה לכך היא שיהיה בתוכה מקום לכולם; שאף אחד לא ירגיש גדול מכדי להיכנס לתוך התמימות הזאת . . . התורה
מדברת על תמימות במשמעות של שלמות . . . תהיו אתו בשלמות . . . (חיי עולם, עמ' 415 – 416 ).
בהמשך דבריו הרב רומז על חודש אלול והוא קושר את הדברים עם משמעותה של תקיעת השופר.
כשאדם שומע תקיעת שופר, עם כל העניינים שבזה, הוא צריך לזכור את הדבר הפשוט: 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ?! '(עמוס ג, ו). זמן התקיעה עשוי בשביל החרדה הזו, ובמקום שה אדם יושב ומסתכל כמה זמן נמשכה התקיעה, האם השברים היו בסדר והאם התוקע לא התבלבל בשעה התרועה, ותקע עשר פעמים ולא תשע. יכול להיות שכאשר היה ילד ושמע תקיעת שופר הייתה זו עבורו אימת הדין ויראת שמים. במקום הצד הפשוט של התקיעות, זה הפך לטכנולוגיה של תקיעות (שם עמ' 419 ).
וכאן מביא הרב שטיינזלץ ע"ה רעיון מופלא ופשוט כדי להדריך אותנו בכל דבר משמעותי שאנחנו עושים:
במובן מסוים לאחר היתקלות בדברים אני כבר לא יכול יותר לראות את הדבר השלם, אני לא יכול לראות את התמימות ( ! ) מפני שאני כל הזמן רואה חלקים מפורקים . הגמרא (ברכות סג , ב) אומרת על הפסוק (דברים כז, ט) 'הסכת ושמע ישראל' 'קודם הס אחר כך כתת' קודם כל יש שלב של הקשבה, של קבלת הדברים, אחר מגיע הזמן לדון בדברים, לנתח, לפרק, ולהרכיב אותם. אם אני עוסק רק בניתוח הדברים, מבלי להשאיר את יכולת הקליטה, אין לי יותר שום דבר חי, אלא רק אברים מנותחים . . . (שם, עמ' 420).
הדברים מזכירים הלכה חשובה של הרמב"ם בענין לימוד תורה המופיעה בהל' תלמוד תורה וכך הוא כותב שם:
הל' תלמוד תורה:
וְחַיָב לְשַׁלֵּשׁ את זמן למידתו: שליש בתורה שבכתב, שליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וִיְדַמֶּה דבר דבר, ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות, והיאך יוציא האסור והמתר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה.
המלבי"ם:
ושם 'תמים' מציין שאין לבו חלוק, ר"ל אם תהיה תמים עם ה' . . . אז חלקך עם ההשגחה הפרטית וא"צ לך לחקור על העתיד לבא או לעונן על שעה מוצלחת וכד', כי כ"ז יכין ה' לטובתך מצד שהוא א-להיך (ע"א).
נחמה ליבוביץ מזכירה לנו שלדעת הרמב"ם אין כאן מצוה בפני עצמה, לעומת הרמב"ן שחולק עליו והוא כותב:
הרמב"ן , השגות לספר המצוות של הרמב"ם
שנצטווינו להיות לבנו תמים עמו יתעלה, והוא שנאמר : 'תמים תהיה עם ה' א–להיך' וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו, ושנאמין שהוא לבד יעשה כול . . . והמצוה הזאת נצטווה אברהם אבינו כאשר בא לכרות לו ברית,לתת לזרעו אמר (בראשית יז, א): 'התהלך לפני והיה תמים' , כי מפני שהיה הוא ע"ה יסוד האמונה והחולק על הכשדים שהיו מייחסים הכוחות כולם לשמש לירח ולכוכבים, והוא ראה שיש עליהם יוצר ומנהיג, ציווהו עוד להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו (מובא אצל נ' ליבוביץ, שם, 177).
ומדוע הרמב"ם לא ראה באותו ציווי מצוה בפני עצמה ? אומר על כך הרמב"ן:
ואולי חשב הרב (= הרמב"ם) שהיא צוואה (= מצוה ) כוללת המצוות וללכת בדרכי התורה כענין 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהילים קיט, א), ולכן לא הביאה בחשבונו, והמתבאר מדברי רבותינו והנכון (הוא) כפי מה שכתבנו (אנחנו). (מובא אצל נ' ליבוביץ, שם, עמ' 177).
ומה המסקנה? על השאלה הזאת כותבת נחמה ליבוביץ שמה שעשה פה עבד אברהם '… אין פה נחש, אלא מאמץ והשתדלות מצדו למלא את תפקידו במיטב כוחותיוכשהוא סומך על עזרת ה' כי לא יובנו דברי פסוקנו על אמיתותם אם נחשוב שבהיותו תמים עם ה' לא יאמץ כוחותיו, וכבר לימדונו רבותינו בילקוט שמעוני
ילקוט שמעוני :
כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך (דברים ב, ז) – יכול אפילו יושב ובטל? ת"ל בכל מעשה ידך אם עושה אדם – הרי הוא מתברך, ואם לאו אינו מתברך ( רמז תחח, מובא אצל נ' ליבוביץ, עיונים בספר דברים, עמ' 179).