ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תצא תש"פ
כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' א–להיך בידך ושבית שביו.
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים.
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקב לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו.
(דברים כא, י; כב, ו – ח)
פרשת השבוע כוללת מצוות רבות, וביניהן מצוות הקשורות בחיי המשפחה, וכדבריו של הרש"ר הירש:
הרש"ר הירש:
פרשה זו דנה בייחוד בחיי המשפחה, ביחסים בין המינים, בחיי הנישואין, ביחס שבין הורים לבנים ובין בנים להורים. שכן זה היה צפוי שקרבת העמים השכנים תשפיע לרעה דווקא על חיי המשפחה ומאידך, חיי המשפחה . . . יזכו להגשמה מלאה רק עתה, שהרי קיום המשפחה יצא מעתה מידי ההנהגה הא-לוהית הישירה ויעבור לידי אבי המשפחה המפרנס את אשתו ואת ילדיו . . .( דבריו ע"א).
רש"י:
אם קיימת מצות שילוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה (פירש"י ע"א).
הרב חיים סבתו בספרו 'אהבת תורה' מעלה את הנושא של סמיכות הפרשיות ובהקשר זה הוא מזכיר את דרכו של רש"י, כשהוא אומר:
רש"י על הפרשה כתב שסמיכות הפרשיות באה ללמד שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה (שם, עמ' 374).
בהמשך דבריו הוא מביא מקורות שונים בנושא והוא מסיים את מאמרו במילים האלה:
וזהו סדר המצוות הכתוב כאן. שתחילה הוא עושה את מצוות שילוח הקן, שנקראת בפי רבותינו מצווה קלה, והיא בשדה, מחוץלביתו, והיא המביאתו למצוות מעקה, שיש בה חיסרון כיס והיא בתוך ביתו, וכן הלאה, עד שהוא מגיע לקיים את מצצוות גדילים, שהיא קרובה אליו ייותר, מצווה שבכסותו, וסוף שיגיע למצוות שבגופו ולאהבת ה' שבנפשו (שם, עמ' 377).
לכאורה, לאור הדברים האלה המסקנה היא שפרשתנו בנויה על עקרון סמיכות הפרשיות, ואולם גם כאן יש מקום לזהירות באשר ליכולת ההבנה שלנו כבני אדם, ועל כך אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל את הדברים הבאים:
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל:
צירוף הפרשיות בתורה מלמד אותנו, שהניסיון לתת לדברים הסבר כאילו הרעיון מונח בכיסי, הוא פשוט בלתי אפשרי . . . אחרי הכל ולפני הכל – מה שאנחנו יכולים להבין הוא , שהתורה היא גשר שקצהו האחד נמצא פה וקצהו השני בשמים, ועליו הקב"ה רוצה שנלך; אותו קצה שבצד שלנו ניתן להליכה, וצריך גם לזכור שקצהו האחר אכן מגיע לשמי מרומים ( חיי עולם, עמ' 429).
המסקנה איננה חד-משמעית, למרות ששיטת סמיכות הפרשיות היא עיקרון מקובל בהבנת המקורות, הרי עלינו להבין
שאין בכוחה של ההבנה האנושית המוגבלת להגיע להבנה אמיתית בנושא, וד"ל.