ב"ה ערב שבת קדש פ' קדשים תשע"ט
וידבר ה' אל משה לאמר.
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם
(ויקרא יט, ב).
דבר אל כל עדת בני ישראל . . .
רש"י: מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.
קדשים תהיו. . .
רש"י: הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא כא, ז-ח) : 'אשה זונה וחללה וגו' . . . אני ה' מקדשכם'; (ויקרא כא, טו): 'ולא יחלל זרעו . . . אנ ה' מקדשו' ; ׁ(ויקרא שם, ו-ז ): קדשים יהיו . . . אשה זונה וחללה' (דבריו ע"א).
בעוד שרש"י בעקבות חז"ל מתמקד בפירוש המלולי של מושג הפרישה, הרמב"ן מרחיב את הדברים ומצביע על
מעין צו מוסרי של התרחקות מן 'המותרות' , ובכך יש כיוון חדש שמייב את האדם להגביל את המותר לו.
רמב"ן : 'הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שבל מקום שאתה מוצא גדר ערוה מוצא קדושבה ' לשון רש"י, אבל בת"כ ראיתי סתם: 'פרושים תהיו' , וכן שנו שם (ויקרא יא, מד): 'והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני' : כשם שאני קדוש כך אתם תהיה קדשים, כשם שאני פרוש כך אתה תהיה פרושים , ולפי דעתי אין הפרישות הזו פרישות מן העריות כדכרי הרב . אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים. והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלות האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות. ולהיות (משלי כג, כ): 'בסבאי יין בזוללי בשר למו ', וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איור זה בתורה . והנה יהיה נבל ברשות התורה , ;לפיכך בא הכתוב אחרי שפירט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציוה בדבד כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל כענין שאמרו (ברכות כב, א): שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, . . . ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר 'קדוש' . . . ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות כמו שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטילה מימיו [i]. באלו ובכיוצא בזה באה המצוה הזאת הכללית אחרי שפירט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זה הצואה הנקיות בידיו וגופו כמו שאמרו (ברכות כג, ב): 'והתקדשתם' אלו מים ראשונים 'והייתם קדשום' אלו מים אחרונים' , כי קדוש . . . ' כי אעפ שאלו מצוות מדבריהם עיקר הכתוב וכיוצא בזה יזהיר שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים וזה דרך התורה לפרוט ולכלול וכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פריטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו 7ושאר האזהרות אמר בכלל 'ועשית הישר והטוב' . . . (פירושו ע"א).
בעל 'תורה תמימה': . . . ואמר כאן המדרש' (מ"ר פ' תרומה ): 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', והלא הי' לו לומר 'ושכנתי בתוכו', ומה תלמוד לומר: 'ושכנתי בתוכם'? אלא 'בתוכם' , כמו היכל ה' המה . . . כי אחרי דכל כך גדולה מעלת הצדיקים בפרט וערך ישראל בכלל בעת שעושין רצונו של מקום, יכול שקדושתם תגיע לערך קדושתי שלי, תלמוד לומר 'כי קדוש אני' – גם לאחר כל גדולת קדושתם אעפ"י כן 'קדוש אני' , ולא זולתי. ואף אפשר לכלול כל זה בדרך רמז במלים קדושים וקדוש כי המילה 'קדשים' באה חסרת וא"ו אחר הדל"ת והמלה 'קדוש' מלאה וא"ו, ומרומז, כי קדושתם שלהם כלפי קדושת ה' חסרה, ושלו מלאה.
[ועוד]: זה העובד בקירוב למלך ירכש לו רגשי מלך גם הוא, וכן אמרו בברכות י' ב': דבכל כל איש קדוש גם משרתיו קדושים, וכמ"ש בחולין ד' ב' מושל מקשיב על דבר אמת, כל משרתיו צדיקים. וזהו שאמר כאן 'קדשים תהיו' יען 'כי קדוש אני ה' א-להיכם' וראוי לכם לרכוש רגשי קדושה מפני קרבתי אליכם (תוספת ברכה, עמ' 141-139 בדילוגים).
ונסיים בראיה חסידית חשובה ומלאת תקוה המדברת אף היא על הקרבה בין האדם והקב"ה :
שפת אמת : . . . חיות כל איש ישראל היא חלק אלוקי ממעל , וממילא בכחינו להתקדש גם בעוה"ז (תרל"א).
[i] בספרו על פירושו של הרמב"ן מזכיר הרב דב שעוול שלא מצא מאמר כזה על רבי חייא, לעומת זאת הוא מזביר מאמר של הרמב"ם שבו נאמר על רב תלמידו של רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו (הל' דעות ב, ד).