פ' מקץ ב"ה ערב שבת קדש פ' מקץ שבת חנוכה תשע"ז
והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים.
…וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו.
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים.
ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון.
ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען.
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה.
וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל.
ויכר יוסף את אחיו והם לא הִכִּרֻהוּ (בראשית מא נו, מב ב-ח).
איך יכול היה יעקב לראות שיש שבר במצרים? ראשית, כדברי המדרש היתה לו ראיה רוחנית מיוחדת:
תנחומא ישן מקץ ז':
וירא יעקב… אמר ר' יהושע: אדם גדול וזקן ויושב בביתו וראה מה יש במצרים אמר הכתוב [קהלת ז יט],
'והחכמה תעוז לחכם מעבר לעשרה שליטים', זה יעקב שהיה יושב ורוא מה יש במצרים ועשרה בניו היו נכנסין ויוצאין ולא היה יודעים מובא בתורה שלימה, ע"א).
אבל בנוסף לחכמתו יעקב אבינו היה גם ער למתרחש במציאות חייו כפי שכותב, למשל, רד"ק:
רד"ק :
וירא יעקב… כי ראה אנשי הארץ באים עם תבואה ושאלם מאין יביאו התבואה ואמרו ממצרים. זהו שאמר: ' הנה שמעתי… למה תתראו', למה אתם מראים עצמכם שיש לכם תבואה, ששאר בני אדם הולכים לקנות תבואה, ואתם יושבים?! (דבריו ע"א).
וכך, במצות אביהם האחים יורדים מצרימה, ובשעה שהם מתייצבים לפניו חלומו הראשון של יוסף הולך ומתממש לנגד עיניהם:
העמק דבר:
וירדו אחי יוסף עשרה… הודיע הכתוב שעתה נתקיים החלום הראשון של יוסף שחלם שאלומותיהם ישתחוו לאלומתו, ואז לא היה בנימין עמם בצאן שהיה עוד צעיר לימים, ומש"ה היה שירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר (ע"א).
לאחר שנים רבות של דממה סביב מכירתו של יוסף למצרים כל הנושא הכאוב הזה מתעורר כעת מחדש:
רש"י:
וירדו אחי יוסף ולא כתב 'בני יעקב', מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם.. עשרה… מה תלמוד לומר? והלא כתיב: 'ואת בנימין אחי יוסף לא שלח', אלא לעניןהאחוה היו חלוקים לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר לב אחד להם (!) (רש"י ע"א בעקבות ב"ר).
לאור דברי חז"ל במדרש גם יוסף עצמו ציפה לכך שביום מן הימים האחים יבואו מצרימה, ועל כך נאמר במדרש: וירדו אחי יוסף עשרה: … אמר ר' יהודה בר' שמעון: אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים, מה עשה? הושיב שומרין על עשרה פתחים. אמר להם: כל מי שייכנס בפתח כתבו שמו, הביאו לו הפתקין לפניו. זה קורא ראובן בן יעקב, וזה שמעון בן יעקב וגו'. אמר להם: סִתְמוּ כל האוצרות וּפִתְחוּ אחד, נתן את שמותם לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר, אמר לו: כשיבואו אילו הכתובים אליך הביאום אלי… תְּפַָשׂוּם והביאום אל יוסף… (ב"ר, מובא בתורה שלימה)
תנחומא:
וישתחוו לו…אמר הקב"ה:אתם אמרתם מה יהיו חלומותיו, חייכן החלום מתקיים (מקץ ז', (תו"ש).
מ' החפץ כת"י:וישתחוו לו…היום נתקיים 'והנה תסֻבינה אלֻמותיכם ותשתחוינה לאלֻמתי')תו"ש).
הרב שטיינזלץ:
הרב שטיינזלץ מבקש לתאר את דמותו של יוסף הצדיק כ'בעל החלומות', וכך הוא כותב:
יוסף נקרא בספרות היהודית בכל הדורות יוסף הצדיק… הצדיק הוא האיש שיודע מתי לתת ומתי לא לתת, האיש שיודע מתי להיות נדיב ונותן 'המשביר לעם הארץ', משביר לאומה שלמה, אך לו גם היכולת לעמוד בפיתוי ולא לתת. יכולת פעולה זו היא אחד מן הצדדים המרכזיים של דמות הצדיק… דומה שהמפתח לדמותו של יוסף הוא בכינוי הראשוני שלו: 'בעל החלומות'… יוסף שחולם את חלומותיו רואה את החלומות ומתייחס אליהם כחלומות נבואיים… החלום, כמו הנבואה, דורש מישהו שיביא אותו למימוש, שינסה להתאים את מהלך המציאות אל התוואי של החלום. כאשר יוסף מנסה לעשות זאת בחייו, הוא מחזיק בחלום ואינו מרפה ממנו, ומנסה לבנות מציאות שתהא בת-זוג לחלום. כאשר החלום מגיע לידי מימוש במציאות, אז הוא גומר וסוגר חוויה שלמה – חלום שהיה לממש (דמויות מן המקרא (עמ' 28-24).