פרשת האזינו תשע"ז

פ' האזינו תשע"ז               ב"ה ערב שבת פ' האזינו תשע"ז           

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף  יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו  

                                                                                               (דברים לב  יא).

הדימוי של הנשר וגוזליו משמש דוגמה לקשר הקרוב בין ההורים וילדיהם – ומעבר לכך לקשר המיוחד שבין הקב"ה ועמו, וכך בדברי רש"י:

כנשר יעיר קנו

נהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שובה לחברתה, כדי שיעורו בניו  ויהא בהם כח לקבלו…

על גוזליו ירחף

אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע (!), אף הקב"ה:  … כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, שנאמר: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן

יפרש כנפיו יקחהו   כשבא ליטלם ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר,  אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכן נושאן על כנפיו, אמר: מוטב שיכנס החץ  בי ולא יכנס בבני, אף הקב"ה: ואשא אתכם על כנפי נשרים. כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד ויסע מתלאך הא-להים וגו'  ויבוא בין מחנה מצרים וגו'

וכך גם בדריו של ראב"ע:

יקח כל גוזל  וגוזל עד שישאהו על אברתו, כי אין בו כח לעוף…

ומבהיר הרש"ר הירש:

זו היא משמעות המשל: הנשר איננו מטיס את גוזליו למרום כשהם ישנם ונוהגים בסבילות, אלא הוא

 י ע י ר   ק נ ו  תחילה, ואחר כך אין הוא פורש את כנפיו מ ת ח ת  לגוזליו,  אלא  מ ע ל י ה ם, והללו מתרוממים בערנות  ובזריזות ועפים אל מושב הכנפים המצפה להם; בהחלטה חופשית,   מודעת ואמיצה הם מפקירים את עצמם בידיו על מנת שיטיס אותם  למרום. הנשרים הצעירים חייבים להתרומם ולעוף מתוך הקן ולשבת בכוחות עצמם על גבי הכנפים, כך העיר ה' את רוח עמו תחילה ובדרך אימון הקנה לו את אומץ הלב להתמסר להנהגתו מתוך החלטה חופשית ומודעות ערה, אותו בטחון  מודע וחופשי היה התנאי    הקודם לכל המשך ההנהגה, והיה על העם להכשיר את עצמו   תחילה כדי שיהיה   ראוי לה… (פירושו ע"א).

עד כאן ראינו תיאור ציורי של הקשר הרגשי הקרוב שבין הנשר וגוזליו, בין ההורים וילדיהם, ומהו הלקח המעשי?  על כך מוסיף הרב הירש:

         רק נשר צעיר הוא אמיץ די הצורך כדי לעזוב את מחסה הקן החמים ולהתמסר לכנפי האב לצורך הטיסה למרומים המבודדים, והיה צורך באומץ לב כדי להידמות  לנשר הזה.

לפנינו תיאור מיוחד במינו של הקשר הקרובו בין הקב"ה וביננו – קשר של אהבה ובטחון בין הקב"ה ובין עם ישראל

                          . ברכת שבת שלום ומועדים לשמחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *