ב"ה ערב שבת קדש פ' פקודי תשע"ט
ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל הָעֲבֹדָה.
וירא משה את כל המלאכה והנה עָשׂוּ אֹתָהּ כאשר צוה ה' כן עָשׂוּ וַיְּבָרֶךְ אֹתָם משה.
רש"י:
אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נעם ה' א-להינו וגו' , והוא אחד מי"א מזמורים שבתפילה למשה.
פרשנים רבים מזכירים את הדימיון בין תיאור מעשה בראשית ובין תיאור בניין המשכן וכליו, כגון הרב זקס שכותב שהמילים 'מלאכה' או 'עבודה', המילה 'ויכל' (הטיותיה, והמילה 'ויברך' מופיעות גם במעשה בראשית וגם בפרשות המשכן. באותו הקשר הוא מזכיר גם את המשמעות של המספר שבע . במעשה בראשית מדובר על שבעה ימים, בעוד שהמילה 'טוב' מופיעה בו שבע פעמים. דבר דומה מופיע גם בפרשות ויקהל-פקודי כאשר המילה 'לב' מופיעה שבע פעמים בפרשיה שמשה מפרט בה את החומרים לבנייה (שמות לה, ה-כט) ועוד שבע פעמים בפרשיה המתארת כיצד בצלאל ואהליאב מתמנים לעשות את המלאכה (לה, לד-לו, ח). המילה 'תרומה' מופיעה בסיפור שבע פעמים. בפרק לט, המתאר את הכנת בגדי הכנהונה, מופיע הביטוי 'כאשר צוה ה' את משה' שבע פעמים ועוד שבע בפרק מ'. מכאן, אפוא, שהתורה מראה שקיים קשר בין בריאת העולם ובין בניית המשכן. נוסף לכך, הרב זקס רואה בכך ביטוי של המעמד הנעלה של אבותינו, שנתברכו בכשרונות מיוחדים, והוא כותב:
'בני ישראל שהצטיירו לאורך רוב ספר שמות כממורמרים וככפויי טובה קיבלו לאחר חטא העגל הזדמנות הזדמנות להוכיח שאפשר לגאול אותם, שהם מסוגלים לדברים גדולים. בהם הוכיחו שהם יכולים להיות יצירתיים, בנדיבות לב ובכשרון כפיים בנו עולם מיניאטורי. במעשה סמלי זה הוכיחו שהם מסוגלים להיות בניסוח הקולע של חז"ל 'שותפים במעשה בראשית' (עמ' 279).
הרב זקס מציין שברכתו של משה לעם נובעת מתוך הקשר הקרוב ביניהם, וכך הוא אומר:
לכל אחד מאתנו יש כשרונות ויכולות העשויים להיות רדומים כל חיינו, עד שמישהו יעורר אותם. כולנו יכולים להגיע לִגְבָהִים שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם, כל שנחוץ לשם כך הוא שנפגוש אדם המאמין בנו, מאתגר אותנו, ולבסוף משנענינו לאתגר, מברך אותנו וחוגג את הישגינו i. זה הדבר שמשה עשה לאחר חטא העגל. תחילה נתן לבני ישראל ליצור, ואז בירך אותם ואת יצירתם בברכה שהיא מן הפשוטות והיפות שבכל הברכות: שהשכינה תשרה במעשה ידיהם . . . (עמ' 280).
הרב זוין, בספרו 'לתורה ולמועדים :
. . . ענן ה' שומר על ישראל בכל מסעיהם, אף בשעת חנייותיהם, שאינן באמת אלא מסעות. וענן ה' שמר ושומר על ישראל בכל חנייותיהם בארצות גלותם, שאף הן אינן אלא מסעות עד בואם לארץ נושבת, ארץ ישראל (שם, עמ' 130).
ספר שמות מסתיים בפסוק מיוחד שיש בו ביטוי לברכתו ית' וכך נאמר: +
כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני על ישראל בכל מסעיהם (שמות מ, לח).
ואומר על כך הרב הירש:
. . . אין אני 'מוציא אתכם מתחת סבלות מצרים' רק עכשיו, פעם אחת, כי אם לעולם אהיה לכם
לא-לוהים הקרוב אליכם, ואשר כה מנחה אתכם, מגן עליכם ומשרה עליכם את ברכתי (דבריו ע"א).
וכך רומז סיומו של ספר שמות על ברכתו ית' שבחסדו הגדול תלווה אותנו במרחבי הזמן והמקום .
i ההדגשה במקור