ב"ה ערב שבת קדש פ' ניצבים תשפ"ב
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א–לקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (דברים כט, ט).
הפרשיות בסיומו של חומש דברים עוסקים בדברי הפרידה של משה רבינו, וחשוב לשים לכך שבשעה שמשה פונה לעם הוא לא רק פונה לכל העם הניצב לפניו אלא גם לאלה שהיו בעבר ולאלה ושיהיו בעתיד, ועל כך נאמר: כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' א-לקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום (דברים כט, יד). לכן הדברים מופנים גם אלינו! חשבתי לנכון להזכיר מאמר אגדי מרתק בדבריו של רש"י, והרי הוא לפניכם:
רש"י:
…למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם ואמרו, 'מי יוכל לעמוד באלו?' התחיל משה לפייסם: אתם נצבים היום! הרבה הכעסתם למקום ולא עשה בכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו היום כיום הזה שהוא קיים, והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו… (מתוך דבריו ע"א).
ונוסיף דבריו של הרב זווין על מהותו של השופר:
הרב זווין:
בשופר של ראש השנה נחלקו בגמרא אם דינו להיות כפוף או פשוט, ואמרו: 'במאי קמפלגי? מר סבר בראש השנה כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי, ומר סבר כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי'. אלו ואלו דברי אלקים חיים. אדם ודאי שצריך להיות כפוף ולהכיר את כל מה שעבר עליו בשנה שחלפה ואת מצבו הרוחני כפי מה שהוא. אבל לא להישאר בתוך אותו הבוץ, אלא להתיישר ולרומם את הראש, אדם צריך לדעת שהוא נמצא בתחתית ההר, אבל גם שם בתחתית גופו הוא צריך להתייצב בקומה זקופה: 'חדשו מעשיכם' ו'שפרו מעשיכם'. [ויקרא רבה טו]. להתחדש ולהשתפר – זה תפקידו של אדם בראש השנה. והחלטה תקיפה זו מעמידה את האדם בהתייצבות בתוך התחתית, ולא נחלקו אלא על איזו נקודה להעמיד את השופר – על התחתית או על ההתייצבות. ובשבת לפני ראש השנה קורים 'אתם ניצבים היום' והיום כאן הוא ראש השנה… (לתורה ולמועדים, עמ' 266).
יה"ר שהקב"ה יזכה אותנו בשנה טובה ומבורכת, שנה של בריאות ושנה של אושר ורווחה לכולנו ולכל עם ישראל, תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.