ב"ה ערב שבת קדש פ' לך לך תשפ"ב
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך
רש"י:
להנאתך ולטובתך, שם אעשך לגוי גדול. כאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם.
רמב"ן:
וטעם להזכיר ארצך, ומולדתך, ובית אביך, כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה, ושם אוהביו ורעיו, וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכן הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה אל הארץ אשר אראך.
המלבי"ם:
אמר לו שתכלית היציאה היא שיפרד מדעותיהם וממעליהם הנשחתות כי האדם יקנה תכונות ומידות א] מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה; ב] מן העיר ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד ממנהגיהם ומדותיהם; ג] מבית אביו, וציוה ה' שעם היציאה הגופנית תהיה גם עזיבה מחשבית, שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע וממדות אנשי מולדתו, וגם מאהבת בית אביו, ולכן תפס הסדר מארצו תחילה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו תחילה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו משישכח את מולדתו, ומולדתו קל, לשכח מבית אביו, וע"כ אמר: "לך לך 'שילך אל עצמו נפרד בטבעו מכל אלה ואמר 'אל הארץ אשר אראך' שזה היה מן הניסיון שיקל על האדם לעזוב ארצו ומולדתו אם יודע מחוז חפצו (ע"א).
כשעל האדם לעזוב את הסביבה המוכרת לו יותר קל לו כשהוא יודע לאן עליו להגיע.
הרב זווין:
כתוב בספרים: 'לך לך, לעצמותך', ופירשו הדברים בדרך קבלה: לשורש נשמתך והדברים מתפרשים אף כפשוטם. אין האדם נדרש להשיג מה שהוא למעלה מכוחותיו, ואין תובעים ממנו להגיע למדרגה שהיא למעלה מעצמותו ומהותו. אבל מה כן תובעים ודורשים ממנו הוא, שבגבול כחותיו ובתחום כשרונותיו ישיג ויפעול את המקסימום שאפשר לו להשיג ולפעול… אבל הכוונה: אין דורשים ממך לעשות יותר מכחך, אבל מה שהוא בכחך, אתה חייב לעשות. וכאותה אמרה שמוסרים בשם הצדיק ר' זושא מאניפולי. הוא היה אומר: אם יאמרו לי בעולם האמת: 'זושא, למה לא היית כמו הבעש"ט, לא אתיירא כלל. וכי מה אתם מדמים אותי לבעש"ט? וכן אם יאמרו לי: 'למה לא היית כהמגיד ממזריטש, לא יהיה איכפת לי כלל, וכי מה אני ומי המגיד ממזריטש? אלא ממה אני מתירא? כשיאמרו לי: (לתורה ולמועדים, עמ' 20). זושא, למה לא היית זושא? זושא הרי יכולת להיות ולמה אף זה לא היית?…(לתורה ולמועדים, עמ' 20).
דבריו המפורסמים של ר' זושא בכחם לכוון אותנו לערכים שלנו המעניקים משמעות לחיינו.