ב"ה ערב שבת קודש פרשת וישלח תשפ"ד
"ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב"…
במדרש מצאנו כמה הערות על מעשהו זה של יעקב אבינו. יש מי שהאשימו אותו על הכבוד הרב שנהג בעשו:
באותה שעה שקרא יעקב לעשו "אדוני" אמר לו הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו "אדוני" שמונה פעמים – חייך, אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך
(בראשית רבה ע"ה,י"א מובא בעיונים של נ' ליבוביץ בעמ' 242)
מאידך מצינו במדרש אחר שר' יהודה הנשיא דווקא ראה במעשהו של יעקב הדרכה לדורות:
רבנו [ר' והודה הנשיא], אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא [מכתב] מן שמי למרן מלכא אנטונינוס [הקיסר] קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס לקח רבנו האיגרת וקראה וקרעה. אמר לו: מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס אמר לו [רב אפס] מפני מה אתה מבזה על כבודך? אמר לו: מה אנא טב מן סבי [וכי טוב אני מן זקני יעקב?] לא כך אמר יעקב: 'כה אמר עבדך'? (ב"ר ע"ה,ו מובא שם)
מעבר לוויכוח זה בשאלת הסגנון של הפנייה לגוי השולט, ישנה הערה במדרש על כך שכל פחדו של יעקב היה מיותר. עשו כלל לא התכוון להיפגש כעת עם יעקב:
'וישלח יעקב מלאכים'. רב הונא פתח ( משלי כ"ו,י"ז): 'מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו' – אמר לו הקב"ה: עשו לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: 'כה אמר עבדך יעקב'?
הרמב"ן מביא את המדרש ומוסיף שלא רק יעקב אבינו נכשל בעבירה זו של התרפסות בפני הגויים אלא גם מבני בניו של יעקב, מלכי החשמונאים יהודה ואחיו קשרו קשרים עם הרומאים עוד בזמן שהיוונים משלו בכיפה, ואומר הרמב"ן שהדבר הביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש השני בידי הרומאים:
ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה).
ידוע ש"מעשה אבות סימן לבנים".
גם כיום חששות מפני האומות הם המכוונים לעתים את המדיניות שלנו וד"ל.
יהי רצון שהקב"ה יעזור לנו במאבקנו עם האומות ויקויימו בנו דברי הנביא עובדיה בהם נפטיר השבת: "כי קרוב יום ה' על כל הגויים כאשר עשית ייעשה לך גמולך ישוב בראשך".
שבת שלום