פ' וישלח ב"ה ערב שבת קדש פ' וישלח תשפ"א
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות (בראשית לב, יא).
רש"י:
נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא. שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר בידי עשו (ע"א).
מהו הרקע לאותו חטא או לאותה תחושה של חטא אצל יעקב ? דומה שר' יעקב מדן מביא כאן חידוש מעניין:
ר' יעקב מדן
. . . יעקב בטוח שהקב"ה בעזרו מול לבן, ואילו מול עשו הוא מאבד את בטחונו . . . ברגע שנפטר יעקב מלבן באמצעות הברית שכרת עמו , כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב, פגש בו עשו, והתברר לו שבריתו עם לבן לא הועילה לו במאום. יעקב חשש שמא אינו יכול לסמוך עוד על הבטחה שנתן לו ה' ושעליו להתפלל בלב שבור למתנת חינם מאת ה' להצלתו מיד עשו (כי קרוב אליך, עמ' 254).
הרמב"ן חולק על דברי רש"י וכותב שיעקב חשש שמא אינו ראוי לעזרתו של הקב"ה, וכך הם דבריו:
רמב"ן:
נתמעטו זכויותי על ידי חסדים . . . לשון רש"י , ואיננו נכון . . . אבל קטונתי לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו
בדומה כותב הרד"ק:
רד"ק:
אינני שואל מעמך לפי מעשי כי ידעתי כי אני קטן ונבזה מעשות עמי כל החסדים וכל האמת (ע"א).
דומה שמאחורי הפירושים האלה מסתתרת שאלה עמוקה שיכולה להעסיק כל אחד מאיתנו והיא: האם אני ראוי לעזרה או להצלה מאת הקב"ה ? דוגמה מרגשת לכך מצויה בספורו האישי של יונתן רזאל המובא בספרה של סיון רהב-מאיר:
סיון רהב-מאיר, ס' הסטטוס היהודי
לפעמים המוזיקה מפרשת את הדברים טוב יותר מפרשנות מילולית. בפרשת 'וישלח' חוזר יעקב אבינו ארצה אחרי עשרים שנה ועושה חשבון נפש. קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך הוא אומר לאלוקים, ונזכר בעבר, בבריחה שלו חסר כל מארץ ישראל. 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות' . ואז, אחרי התודה על משפחתו הגדולה ועל כך ששרד, הוא ממשיך להתפלל, על העתיד: 'הצילני נא'. הזמר והיוצר יונתן רזאל שמע מסבא שלו איך קפץ מהרכבת באירופה בדרכה אל המחנות, וכך ניצל ועלה לארץ. הסב סיפר תמיד על כמה הוא חש מחובר אל הפסוק הזה. כמה קטן הוא מרגיש ביחס לחסדים שזכה בהם בחייו, ואיך פעם היה חסר כול והיום הוא מוקף במשפחה גדולה כאן בארץ, שנים אחר כך, כשבתו של יונתן החלימה מפציעה והשתקמה באופן מופלא, הוא גילה כמה הפסוק מדבר גם אליו. גם הוא רצה להודות, מתוך תחושת 'קטונתי מכל החסדים' , כנראה משהו בלחן ובמילים גורם לשיר 'קטונתי' של רזאל להצליח כל כך בארץ ובעולם. המאזינים פשוט מרגישים גם הם – כל אחד עם סיפור חייו הפרטי – תחושה של 'קטונתי' של תודה על החסדים, ושל תפילה לעתיד (עמ' 43).
לבסוף נזכיר שכפי שידוע לכל אלה המכירים את טעמי המקרא הרי יש שתי מסורות שונות באשר לטעמי המקרא של המלה 'קטונתי'. האחת אזלא – טעם עולה – לעומת רביע, שהוא טעם יורד, או שמא ביטוי של התעלות והתרוממות מיוחדת לעומת אוירה המשדרת ירידה ועצבות, וכל אחד מהקוראים מוזמן לבדוק מהו לטעמו הטעם ה'נכון' , או שמא לפנינו מצב שבו לשני הטעמים גם יחד יש מקום ?
דומה שבמקרה שלפנינו טעמי המקרא רומזים על סוד עמוק או על התלבטות עמוקה בסתרי החיים, ובטוחני שלפנינו דילמה שרבים מאתנו עשויים או אף עלולים להתלבט בה, ואכמ"ל.