ב"ה ערב שבת קדש פ' וירא תשע"ח
לע"נ הרב ר' ישראל רוזן ז"ל.
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יֻקַּח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ.
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת.
וימהר ארהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך
וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ
ויאכלו . (בראשית ח, א – ח).
פרשתנו פותחת בתיאור מפורט של המפגש בין אברהם אבינו ובין שלושת האורחים ומיד עולה השאלה מדוע התורה טורחת להזכיר פרטים רבים כל כך בסיפור המעשה. ואולם, לאור דברי חז"ל ודברי הפרשנים מתברר לנו שלכל אחד מהפרטים משמעות מיוחדת, שמעידה על הדרך שבה אברהם אבינו קיבל את אורחיו והתורה מגלה לנו שהכנסת האורחים נעשית גם במהירות וגם בחפץ לב. זאת ועוד, הכתוב מגלה לנו שאברהם מפציר גם בשרה וגם בנער לפעול במהירות בשעה שהם עסוקים בהכנות לסעודה עבור האורחים.
ס' תוספת ברכה דן בטיבה של הכנסת האורחים של אברהם אבינו לעומת הכנסת האורחים של לוט:
'ואקחה פת לחם . . . ויקח בן בקר' ובלוט כתיב: [יט, ג]: 'ומצות אפה' וטעם הדבר שאברהם הכין לחם ובשר ולוט אפה מצות יש לכוון עפ"י הטבוע בלבות אנשים בעת שמקבלים אורח לביתם, כי אם האורח חביב על בעל הבית חביב לו גם עיכובו אצלו עוד לאיזה זמן, וכמו שאמרו במדרשים בטעם שמיני עצרת . . . שאומר הקב"ה לישראל . . . 'קשה עלי פרידתכם' . . . ולא כן זה כשהאורח אינו חביב וכש"כ אם הוא למשא עליו אז הוא מסתפק באיזה עת שהיא שהוא אצלו, וצאתו ממנו הוא לו לנחת רוח. ולכן אברהם שהי' מוקיר ומחבב אורחים רצה לעכבם יותר ולכן ראה במכוון להכין לפניהם דברים שדורשין זמן להכנתם, כמו אפית לחם ובישול בשר, ובין כה יתעכבו אצלו, אבל לוט שרצה להפטר מאורחיו במוקדם אפה מצות שדרוש זמן מועט, כדי שיאכלו מהר וילכו להם (עמ' 142).
הרש"ר הירש מציין שבעצם הפעולה של הכנסת האורחים טמון ביטוי אופייני לערכי היסוד של עם ישראל, וכדבריו:
לא לחינם ישב אברהם פ ת ח ה א ה ל כ ח ם ה י ו ם. כי רוח זו של אהבת הבריות עברה בירושה לבניו אחריו.
ואף שונאי ישראל שבכל הדורות לא שללו תכונה זו מהיהודים הבזויים. אם יבוא אדם לחפש עין טובה, יד פתוחה למטרות כלל – אנושיות – ברוך השם ניצוץ א ח ד של תורת אברהם ניצת גם באנושיות כולה; ויש למצוא את כל אלה גם מחוץ לחוגו של אברהם; אולם גם בוזי היהדות יבקשו את כל אלה בראש וראשונה – אצל יהודים (דבריו ע"א).
הרב חיים סבתו בספרו 'אהבת תורה' מוסיף רעייון חשוב לגבי ערכה המיוחד של מצות הכנסת האורחים, וכך הוא אומר:
רבותינו דרשו: 'שלושה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו לידי שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה (יולדת), ומפתח של תחיית המתים [תענית ב ע"א]: מה מיוחד בשלושה מפתחות אלה, שהם לבדם לא נמסרו לבשר-ודם? שלושה אלו מעשי בריאה הם, יצירת חיים. כל העולם כולו ניתן לו לאדםלשכלול וליצירה, חוץ ממעשה הבריאה עצמו; הוא שייך לבורא-העולם לבדו, והם הם גבורותיו. ואף על פי כן נראה שהמקרא רומז לנו שמפתח אחד יש בידי האדם שבכוחו לפתוח את המפתחות הללו – החסד. וטעם הדבר: הבריאה מעשה חסד של אמת היא, שהרי הבורא יתברך אינו נזקק למאום מנבראיו וכל יצירתו אינה אלא נתינה מוחלטת ללא תמורה. לפיכך אדם הגומל חסד של אמת ללא בקשת תמורה, כאברהם ושרה שלא יכלו לצפות לשום תמורה ממי שנראה להם כעוברי- אורח אקראיים (שם, עמ' 40).
ובהמשך דבריו הוא אומר:
'מכלכל חיים בחסד . . . מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה' נצטווה האדם ללכת בדרכי בוראו, את הסוד הזה גילה אברהם והחסד שגמל עם הבריות בנה עולם ומלואו . . . (שם, 42-41 ).
במדרש בראשית רבה מוזכר שיש קשר בין הכנסת האורחים של אברהם אבינו ובין חייהם של בני בניו במשך הדורות:
'והוא ישב פתח האהל בחם היום' רבי ברכיה משום ר' לוי אמר 'יָשַב' כתיב. ביקש לעמד אמר לו הדוש ברוך הוא:
'שֵׁב'. אתה סימן לבניך: מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן. כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן, שנאמר: א-להים נצב בעדת א-ל' . . .
'ויאמרו כן תעשה כאשר דברת'. אמרו:אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך: 'כאשר דברת', יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לְבַר דְּכַר דְּיִתְיַלֵד לך [יהי רצון שתזכה לסעודה נוספת לבן זכר שייוולד לך] ( וירא פר' מח, ז , יא).
בעלי המדרש מראים בפרוטרוט שבאירועים שונים במהלך הדורות מצות הכנסת האורחים של א"א מביאה שכר לבני בניו, ופרשתנו מראה שנוצר קשר הדוק בין שמחת המצווה של א"א ובין הבשורה המשמחת בדבר לידתו העתידה של יצחק.