פ' וארא ב"ה ערב שבת קדש פ' וארא תשע"ח
וידבר משה כֵּן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מִקֹצֶר רוח ומֵעֲבֹדָה קשה.
וידבר ה' אל משה לאמר.
בֹּא דַבֵּר אל פרעה מלך מצרים וִִיְשַׁלַּח את בני ישראל מארצו.
וידבר משה לפני ה' לאמר הֵן בני ישראל לא שָׁמְעוּ אלי ואיך יִשְׁמָעֵנִי פרעה ואני עֲרַל שפתים.
(שמות ו, ט – יב).
ולא שמעו אל משה
רמב"ן:
מקוצר רוח
לא בעבור זה שלא יאמינו בה' ובנביאו רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח כאדם שתקצר נפשו מעמלו, ולא ירצה להיות רגע בצערו מדעתו, שירוח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה .
ומעבודה קשה
הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם, ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו. (פירושו של הרמב"ן ע"א).
הרב מדן:
לדבריו, בני ישראל היו אנוסים גמורים מחמת העבודה הקשה שנתחדשה עליהם בגזירת התבן, ולא יכלו לשמוע אל משה ולא להגיב על דבריו או לקבל מהם תנחומים ( 'כי קרוב אליך', עמ' 86) .
המלבי"ם מביא כאן הסבר פסיכולוגי המסביר מדוע לא יכלו בני ישראל לקבל את דבריו של משה:
ר' המלבי"ם:
רוח מציין הרוח הפנימי[ת] ויש ארך רוח, הוא שרוחו הפנימית יכול לעצור ברגשותיו ולסבול יגון וצער ומכאובות, והפוכו הוא קצר רוח כמ"ש בפי' משלי ומי שהוא קצר רוח וא"ל עבודה קשה או מי שיש לו עבודה קשה והוא אורך רוח, יכול להבליג על יגונו ולהטות אזן לנחמה ולבשורה טובה. אבל הם היה להם עבודה קשה ורוחם הנכאה היה קצר מהכיל ולסבול, ולכן לא נכנסו דברי משה באזניהם (דבריו ע"א).
הרשב"ם מזכיר את האכזבה של העם והוא אומר:
ולא שמעו אל משה
עתה, אף על פי שהאמינו בתחילה כדבתיב: 'ויאמן העם', שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה, והנה עתה הכבידו עליהם יותר (פירושו ע"א).
הרשב"ם מציין איפוא שבני ישראל לא יכלו לשמוע אל משה בגלל תחושה של אכזבה על מצבם וכדביו של הרב מדן :
'פירושו מקרין את האכזבה הגדולה של העם מתקוות הגאולה, ובפרט – ממשה שבישר עליה . . . משה נתפס מן הסתם, לפחות בחלק מהעם, כמשיח שקר הוזה (!) שֶׁאֶחָיו בני ישראל משלמים את המחיר על העזתו ועל הרפתקנותו . . . מסתבר שהיה קשה מאוד לראות בהכבדת הגזירות התקדמות כלשהי במהלך הגאולה (שם, עמ'
86 – 87).
כיוון מפתיע ושונה אנחנו מוצאים בדבריו של בעל שפת אמת, האומר:
שפת אמת:
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואני ערל שפתים
. . . יתכן לפרש כי כפי קבלת ושמיעת בני ישראל למשה רבינו כך נפתח פיו ולשונו, וע"י שלא שמעו הי' ערל שפתים.
ולכך לאחר קריעת ים סוף דכ' 'והאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה' הרי שנפתח פיו ע"י קבלת בני ישראל . . .
(שם תרמ"ו).
לאור הפירושים השונים היו, אם כן, כמה וכמה סיבות עניניות ופסיכולוגיות שהקשו על העם ולכן לא יכלו לשמוע ולהתנחם בדבריו של משה. לאור דבריו של בעל שפת אמת התוצאה היתה שמשה עצמו לא יכול היה להעביר את המסר שלו בגלל שהעם לא היה איתו וככל הנראה לא האמין במה שנאמר לו. ואולם, בעל שפת אמת מציין שבמעמד של קריעת ים סוף חזר האימון של העם במשה רבינו ולכן נאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל . . . '