ב"ה ערב שבת קדש פ' בשלח שבת שירה תשפ"ג
בצורה דרמטית מתארת פרשת השבוע את חששותיהם של אבותינו בדרכם לים סוף בשעה שהם מלאי פחד מפני אלה הרודפים אותם. ואולם, משה רבינו מבקש להרגיעם ומבטיח להם את עזרתו של הקב"ה.
ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'… ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראתם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרשון (שמות יד, י, יג – יד).
תנא דבי רבי ישמעאל: בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן ונכנסה לפנים. ולא היתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש מקנן. תחזור לאחוריה לא היתה יכולה, שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת בכנפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא להצילה. כך היו ישראל דומים על הים. לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שעדיין ללא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב מה עשו? 'וייראו מאד ויצעקו אל ה׳'. מיד 'ויושע ה' ביום ההוא' (שיר השירים רבה, פ"ב – ל, מובא בתורה שלימה ס' סח).
התורה משבחת את יכולתו של משה רבינו בשעה הגורלית הזאת:
ויאמר משה אל העם… הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות ועליו מפורש בקבלה והחכמה תעוז לחכם וגו' (מכילתא, מובא בתורה שלימה ס' עד).
גם בימינו אנו תפילה להקב"ה שיושיע אותנו מכל אויבינו מסביב!