ב"ה ערב שבת קדש פ' תולדות תשפ"ג
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו ויבז עשו את הבכרה (בראשית כה, לא – לב)
הרב חיים סבתו אומר כאן את הדברים הבאים בנושא מהותה של הבכורה:
הלעיטני נא…
דעת מקרא
לשון גס של הדיוטות, האכילני בזוללות (!), וראה רש"י שהביא את המשנה [שבת כא, ב] 'אין אובסין את הגמל… אבל מלעיטין'. [רח"א] נותנים את המאכל לתוך פיו… מלשון 'אל תאכלו ממנו נא' מלשון, בלתי מבושל או בלתי צלוי די צרכו, וכמסתבר אמר לו יעקב שהנזיד עדיין איננו ראוי למאכל אדם, והשיב לו עשו שהוא מבקש לאכלו גם אם הוא נא מן האדום האדום הזה מרוב להיטותו אחרי הנזיד שריחו עלה בומן הבולמוס שאחזו שכח את שם הקטנית שנתבלה בנזיד ונקט הכינוי 'האדום' וכפלו לחיזוק… 'כי עיף אנכי'… ואינני יכול לחכות עוד לגמר בישולו… [ע"א, ראה הרחבה במקור!].
הרב ח. סבתו
נראה שהתורה באה ללמדנו כי הבכורה היא אמנם סגולה וקדושה שאינן תלויות באדם, אבל אם מעשיו אינם ראויים, מפסיד הוא את בכורתו. ראובן לא מכר את בכורתו ליוסף, אלא איבד אותה מפני שלא היה ראוי לה. (אהבת תורה, עמ' 55)
זכורים לנו היטב דבריו של יעקב אבינו בשובם של האחים ממצרים בשעה שסיפרו שיוסף דורש במפגיע שבנימין יצטרף למסע הבא למצרים, ואילולא כך לא יורשו לקנות אוכל במצרים. התורה מספרת שבשעה שראובן אומר לאביו: ' את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך', דוחה יעקב את ההצעה הזאת מכל וכל כשרש"י מציין שיעקב בשמעו את הצעתו של ראובן רואה בו 'בכור טיפש'. הרב סבתו מזכיר לנו שבגלל התבטאותו זאת של ראובן הוא איבד את הבכורה. בהמשך דבריו אומר הרב סבתו כך:
ראובן לא מכר את בכורתו ליוסף, אלא איבד אותה, מפני שלא היה ראוי לה. הבכורות לא מכרו את בכורתןם ללוויים אלא איבדו אותה בגלל מעשיהם. וגם עשיו לא הפסיד את בכורתו רק מפני שמכר אותה, אלא מפני שבז לה מפני שהיה רעב ככתוב: ויאכל וישת, ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה'. ודוק: שלא תאמר שמא בז לה מפני שהיה רעב ועייף בבואו מן השדה. שאם כן, לאחר שאכל ושתה ונפש היה לו להינחם על מעשיו ולחבב את הבכורה. ולמסור ש 'מודעא' היה ממכרו ומאונסו מכר מה שמכר ולא מרצונו. ואילו הכתוב מעידו שאחרי שאכל ושתה גם אז בז לבכורה. עשיו אמר: 'הנה אנוכי הולך למות ולמה לי בכורה', שבשדה ובנזיד האדום, שבקדירה, המושך את העין ואת תאוות האכילה, ומה תיתן לו הבכורה, שכל כולה אינה אלא קיום הברית והמשכיות המשפחה והשתלשלות ההבטחה לאלף דור, עשיו איבד את בכורתו ליעקב פני שלא היה ראוי לה במעשיו. הסגולה והקדושה מרחם אינן יכולות להאיר אלא לפי ערך המעשים שהאדם עושה בעצמו (שם, עמ' 55).
יש והאדם ניחן בתכונות מיוחדות העשויות להביאו לגדולה, אבל האדם צריך גם להראות בהתנהגותו במהלך השנים שהוא ראוי למעמד הבכורה או למעמד מיוחד במהלך חייו, אבל עליו להוכיח שהוא באמת ראוי לכך ועל כך כותב הרב סבתו:
לעולם אין כח הסגולה אלא כפי כח המעשים (שם, עמ' 56).