ב"ה ערב שבת קדש פ' ויצא תשפ"ג
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית כח, יא ).
רש"י:
…לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה, יצא משם פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה, וכן [רות א, ז]: 'ותצא מן המקום', האמור בנעמי ורות (מתוך דבריו ע"א).
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם (בראשית כט, א).
עצם הליכתו של האדם מעיד על מצב רוחו, וכך גם במקרה של יעקב, והרי כמה מדבריו של הפרשנים בנושא:
רד"ק:
כיון שהבטיחו הא-ל והראהו המראה הגדול הזה שמח ונשא רגליו בקלות והלך שמח וטוב לב כי מתחילה היה הולך ברפיון רגלים כאדם הבורח מבית אביו עצב ולא היה בורח בחפזון כבורח מחרב כי לא היה מפחד מחרב אחיו כל זמן שהיה אביו חי (ע"א).
רשב"ם:
מתוך שהבטיחו הק' הלך בשמחה ובמרוצה (ע"א).
ההליכה ממקום למקום היא תופעה ידועה בחיי האדם, ומהדרך שבה התורה מתארת את הליכתו של יעקב אבינו נוכל ללמוד על מצב רוחו: בתחילה קשה היה לו אולם לאחר החלום והבטחתו של הקב"ה לעזור לו הוטב מצבו והכתוב מראה שהדבר התבטא אפילו בעצם צורת הליכתו!
כל אחד מאיתנו מכיר את התחושות שמלוות אותו בשעה שהוא מחליף את מקום מגוריו כשעליו לעבור למקום אחר, לפעמים הדבר קל יותר ולפעמים קשה יותר, אולם בכל מקרה המעבר ממקום למקום משאיר את עקבותיו במהלך החיים.
המעבר ממקום למקום מוזכר גם בדבריו המרגשים של של הרב זקס על הדרך של אביו כפליט לקראת בואו לאנגליה, וכך הוא כותב:
הרב זקס:
אבי מורי ז"ל לא היה תלמיד חכם. לא היתה לו ההזדמנות ללמוד כל צורכו. הוא הגיע לבריטניה כפליט. הוא נאלץ להפסיק ללמוד בבית הספר וכמו כן אפשרויות החינוך היהודי בימים ההם היו מוגבלות. השגת צורכי המחיה גזלו את רוב זמנה של המשפחה. אבל ראיתו אותו הולך זקוף כיהודי, לא פוחד, לפעמים אפילו קורא תיגר: משום שכאשר הוא התפלל או קרא תהילים הוא הרגיש בעוז שה' איתו. אמונה פשוטה זו נסכה בו אצילות אנושית וחוסן נפשי.
דומה שגדולתו של האדם מתבטאת גם בדרך בה הוא יודע לשלב פרטים מתוך עברו לתוך פעילותו של היום, ודבריו של הרב זקס על אביו מעידים על כך.