ב"ה ערב שבת קדש פ' שמות תש"פ
ויגדל הילד וַתְּבאִהֵוּ לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו. ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו (שמות ב, י-יא).
. . . ותבאהו לבת פרעה וגו'. . .
מדרש שמות רבה:
היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאילו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך ולפי שהיה יפה הכל מתאוים לראותו מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו בשיהיה גדול, וכן הקדוש ברוך הוא אומר לחירם (יחזק'אל כחו, יח): וָאוֹצֵא אש מתוכך היא' . . . וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה . . . והיו שם יושבין חרטֻמי מצרים ואמרו: מתיראים אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך.
רש"י: הוא לשון הוצאה בל' ארמי: 'כמשחל ביניתא מחלבא' [ברכות ח, א: כמושך נימת שיער מתוך החלב (רש"י) ], ובלשון עברי 'משיתיהו' (פירושו ע"א)..
חזקוני: . . . בת פרעה לא היתה יודעת לשון הקדש אלא כך פשוטו של מקרא: 'ותקרא י ו כ ב ד את שמו משה', ותאמר לה בת פרעה: מהו לשון 'משה'? והגידה היא לה שהוא לשון המשכה, ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן 'כי מן המים משיתיהו' . משוי אין כתוב כאן אלא 'משה' , לומר כשם שמשיתיהו , כן יהיה הוא מושה אחרים, פ' יהיה מושה את ישראל ממצרים (פירושו ע"א). .
מלבי"ם: והיה מהשגחת ה' שגם אחר שגדל שכבר עברה החמלה שעורר לבה עליו בעת שמצאה אותו עזוב ומושלך בכ"ז לקחה אותו לבן , וזה היה מהשגחת ה' שיגדל בבית מלך ושם למד כל חכמת מצרים והיה לו לב אמיץ בגבורים כי היה מבני פלטין, ובכ"ז השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו 'משה', , שמזכיר שמשתה אותו מן המים , וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר 'חיי משה' ששם 'משה' מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי וכן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה, בין לשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שליו ספר ב' פרק ט' ועי"ז נחקקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני תמותה , וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי (מתוך דבריו ע"א).
ס' תוספת ברכה: . . . נראה דאפשר לומר דהלשון 'ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו' מוסב כולו על אמו, שהיא קראתו כן בפני בת פרעה, והסבירה לה זה כאות תודה מפני 'כי מן המים משיתהו' את משית אותו, והסבירה לה כי כן המובן בשפה עברית . . . (שם, עמ' 20).
מדרש שמות רבה:
. . . ויצא אל אחיו וגו' : יספר מצדקת משה ואיך מנעוריו היו בו כל המעלות שבעבורם זכה לכל הכבוד הזה, שהגם שגדל בבית מלך וישראל היו אז בתחתית השפלות לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם 'אחיו', הפך מטבע האנשים שבעלותם לגדולה יתרחקו מאחיהם העניים והאביונים, זאת שנית 'שראה בסבלתם', היינו שהביט ע"ז בעין חמלה ולבו עליו דוי. . . 'שראה איש מצרי ' מכה איש עברי מאחיו, שהגם שגדל בין המצריים ומתערב עמהם, היו כזרים בעיניו, והאיש העברי המוכה הרגיש בצרתו, מצד שהוא אָחיו עצמו ובשרו, ועל המכה חרה אפו מצד שהוא מצרי גבוה ושפל בעיניו, ובזה עטה כמעיל קנאה על הכותו את אחיו החשוב בעיניו.
. . . וירא בסבלתם: מהו 'וירא'?' שהיה רואה בסבלתם ובוכה ואומר: 'חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם', כי אין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט , והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן . . .
ד"א: 'וירא בסבלתם', ראה שאין להם מנוחה, הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד
בשבוע הוא מת [ותתמעט העבודה], ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים. אמר לו: 'לך ועשה להן כמו שתאמר'. הלך משה ותקן להם יום השבת לנוח (פר' א, כז – כח).