ב"ה ערב שבת קדש פ' וארא תש"פ
ברכת מזל טוב לשלומית ומיכאל ליום האירוסין ומזל טוב לחיה ליום הולדת מיוחד.
הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם.
הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא משה ואהרן, (שמ' ו, כו-כז).
הוא אהרן ומשה:
המלבי"ם : אחר שהשלים יחוסם אומר כי שני האחים האלה נשלחו לשני דברים:
א] אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים , שהוא השליחות שנשלחו אל ב"י להוצאים מא"מ , וזה כולל בין המציאות הגופנית שיוציאו אותם על צבאתם להוליכם אל המדבר , בין היציאה הנפשית שיבדלו מטומאת מצרים ומדעותיהם, ובזה היה אהרון העיקר ומשה טפל לו, כי הוא לבדו דיבר אל ב"י והם נמשכו אחריו יותר שהיה אוהב שלום ורודף שלום . . . וע"כ אמר הוא אהרן ומשה .
הם : זאת שנית נבחרו לדבר אל פרעה להוציא את ב"י ולשום לפניו את האותות ואת המופתים ובזה היה משה עיקר ואהרון טפל, וז"ש הם המדברים אל פרעה הוא משה ואהרן, ר"ל משה עיקר.
רש"י: אלו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם הוא אהרן ומשה אשר אמר ה', יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר ששקולין כאחד.
אבן עזרא: הקדים אהרן למשה כי הוא גדול בְּשְָּנִים, ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם בא משה[ראה ד, יג].
מדרש הגדול:ולהלן הוא אומר: 'הוא משה ואהרן", הקדים אהרן ליחוס ומשה לדיבור, (תו"ש, קיא).
הם המדברים . . .:
רש"י: . . . הם שנצטוו, הם שקיימו.
הוא משה ואהרן:
רש"י :. . . הם בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף.
הרש"ר הירש: משה שלנו היה אדם, נשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם . . . ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו והורי הוריו , דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו , את כל יחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמונים שנה ידענוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיה, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך. 'הוא אהרן ומשה', 'הם המדברים אל פרעה' , 'הוא משה ואהרן', בשר ודם כמו כל אדם, ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם, והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה' (ע"א).
ומה הביא את משה לקבל על עצמו את שליחותו ? בתשובתו לשאלה הזאת מפנה הרב זקס אותנו לפסוק:
ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם (ב, יא), והוא ממשיך:
אלה הם אחיו, ואת אחיו הוא מבקש. אולי הוא נראה כמצרי אבל הוא ידע ששורש מהותו אחר. זה היה רגע מכונן, רגעא מחולל. הדומה לאותו רגע שרות המואבייה אמרה לחמותה הישראלית נעמי: 'עמך עמי וא-להיך א-להי' (רות א, טז). רות היתה בת נכר מהולדתה. משה היה בן נכר בידולו ובחינוכו. אבל כל אחד מהם, כאשר ראה בסבלותם של אנשים והזדהה איתם, ידע שדרכו לא תיפרד מדרכם. זוהי, במושגיו שלך הרב סולובייצ'יק 'ברית הגורל'. ברית זו היא ליבת הזהות הוהידת עד ימינו . יש יהודים מאמינים, יש יהודים שאינם. יש יהודים שומרי מצוות, ויש יהודית שאינם. אבל כמעט שין יהודים המסוגלים , בהשעה שעמם נמצא בצרה גדולה להתבדל ולומר: 'מה לי ולהם?' הרמב"ם מגדיר אדם שאומר כך: 'פורש מן הציבור'. ואומר שאין לו חלק לעולם הבא . . . מי אנוכי שאל משה, אך בלבו ידע את התשובה. אינני משה המצרי ואינני משה המדייני. כשאני רואה את אחיי בסבלותם אני משה העברי, ואינני יכול שלא להיות כזה. ואם הכרה זו מטילה על שכמי אחריות כבדה ומשימה נועזת, עלי לשאת בעול. שהרי אני מי שאני משום שעמי הוא מה שהוא. זוהי הזהות היהודית- כאז כן עתה (שיג ושיח, עמ' 151 – 152).
הרב זקס, כדרכו בקדש, יודע להסתכל לעומק ולהסתכל למרחקים, ומכאן הקשר בין דמותו של משה רבינו ובין הקשר היחודי שקיים מעבר למרחבי הזמן והמקום בין בני עמנו.