ב"ה ערב שבת קדש פ' קרח תשפ"ב
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן
(במדבר טז, א)
נתחיל בדברי הגמרא במס' סנהדרין קט עמ' ב' על דמותו המופלאה של און בן פלת והדרך בה אשתו בחכמה רבה הצליחה להצילו מהשתתפות בתנועת המרד של בני ראובן:
סנהדרין קט עמוד ב'
אמר רב: און בן פלת אשתו הצילתו שכך אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה? מה יצא לך מהתחברותך עם עדת קרח? אי מר רבה אנת תלמידא אם יצליח אדון זה [משה] וימשיך להנהיג את העם אתה [תהיה] תלמיד, ואי מר רבה אנת תלמידא וגם אם יצליח קרח לקחת את ההנהגה מכל מקום אתה תישאר תלמיד ולא תגיע לשררה. נמצא שלא תרויח כלום מהמחלוקת, ואין לך סיבה להתחבר עם קרח ולמרוד במשה. אמר לה [און] את צודקת, אבל מאי אעביד מה אעשה עכשו? הרי הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו, הייתי איתם מתחילה באותה עצה ונשבעתי להם שאצטרף עמהם במרד כשיקראו לי אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו, אני יודעת שכל כנסת ישראל כולל קרח ועדתו אנשים קדושים וצנועים הם ולא יכנסו אלי אם ראשי מגולה. דכתיב [במדבר טז, ג] 'כי כל העדה כולם קדשים' . אמרה ליה אשתו: תוב, דאנא מצילנא לך חזור מדרכך הרעה כי אני אצילך. אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי השקתה יין עד שנשתכר, והשכיבה אותו לישון בתוך אהלם. אותבה על בבא. אז התישבה על פתח האוהל וסתרת למזיה ופתחה את קליעות שערה כל דאתא כל מי שהיה מעדת קרח ובא לקרוא לאון לבוא עמהם חזיה היה רואה את שער ראשה המגולה ומכיון ששער באשה ערוה הדר היה חוזר על עקבותיו ולא נכנס לביתה להעיר את און, כדי שלא יראה מראה פרוץ זה, אדהכי והכי בינתיים כשאון היה ישן מתוך שכרותו, אבלעו להו נבלעו עדת קרח באדמה, נמצא שמעשיה החכמים של אשת און הצילו את בעלה מלהצטרף עם עדת קרח במרד ובעונש שלהם. הינו דכתיב [משלי יד, א]: 'חכמות נשים בנתה ביתה', זו אשתו של און, [שם, שם, שם]: 'ואולת בידיה תהרסנו', זו אשתו של קרח.
…ואון בן פלת בני ראובן
המלבי"ם:
הם לקחו טענות אל מחלוקתם, מפני שהם בני אהרון, שחשבו שהכהונה והלויה מגיעה לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב אחר שנפסלו הבכורות פטרי רחם ע"י חטא העגל (ע"א).
אכן, חז"ל מראים לנו פרט מרתק על משפחתו של און בן פלת, שהודות לחכמת אשתו הצליח להינצל ולחמוק מגורלם הקשה של אלה שתמכו בקרח ועדתו. הדברים מובאים גם במדרש רבה לספר במדבר.