ב"ה ערב שבת קדש פ' קרח תשפ"א
ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד ה' על כל העדה (במדבר טז, יט)
ר' חנן פורת:
במוקד פרשת קרח עומדת מחלוקת שפלה ומכוערת, המכונה בפי חכמים במסכת אבות [ה, יז:] 'מחלוקת שאיננה לשם שמים'. אחד ממאפייניה הבולטים של מחלוקת זו היא השימוש הציני בטיעונים דמגוגיים, שאין בינם ובין האמת אמת וחצי אמת… (מעט מן האור, עמ' 154).
ויקהל עליהם קרח
רש"י:
… בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופיתה אותם: כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשבילכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כולם (ע"א).
במדבר רבה:
אמר להם [פרק טו, ג:] : 'כל העדה כלם קדשים', וכלם שמעו בסיני [שמות כב, ב:] 'אנכי ה' א–להיך' 'ומדוע תתנשאו על קהל ה'? ' אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים עכשו כלם שמעו ומדוע תתנשאו'... מיד נזדעזע משה מפני המחלקת מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי. משל לבן מלך שסרח על אביו ופיס אותו אוהבו פעם, שתים, ושלש. כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר: 'כמה פעמים אני אטריח את המלך? ' אף כאן משה: (1) 'חטאו בעגל [שמות לב, יא:] 'ויחל משה', (2) 'ויהי העם כמתאֹננים' [שם שם, ב:]. 'ויתפלל משה', (3) במרגלים [שם יד, יג:] ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים'. (4) במחלקתו של קרח אמר: 'כמה אוכל להטריח את המקום? ', לפיכך: [שם טז, ד:] 'וישמע משה ויפל על פניו' (פר' קרח, יח, ו).
הרב זקס מדגיש שהיה פה מרד והוא מבקש לדון בשורשים של אותו המרד שהיה כנגד מנהיגותם של משה ואהרון, והוא שואל מה היו מניעיו של קרח? לפי הרב זקס ניתן להבחין בשלושה חוקי יסוד שהנחו את קרח והוא אומר:
הרב זקס:
ראשית הֱיֵה פופוליסט, פְרוֹט על מיתרי הנרגנות של הציבור וּגְרוֹם לאנשים לחשוב שאתה עומד לצידם נגד המנהיג הנוכחי (נשמע מוכר, לא?) 'רב לכם' הוא אומר למשה ולאהרון 'כי כל העדה כלם קדשים ומדוע תתנשאו על קהל ה'?
שנית, אֱסוֹף שותפים. קורח עצמו היה לוי. טינתו היתה על כך שמשה מינה לכהן גדול את אהרון אחיו. כנראה חשב שהיו שהוא בן דודו של משה… משרה זו מגיעה לו. אין זה הוגן – חשב קרח כנראה – ששתי משרות המנהיגות ניתנות לבני משפלחה אחת בשבט… אנשים ממורמרים נותנים את ליבם יותר להשתוקקות להדיח את המנהיג המכהן ופחות להכנת תכניות פעולה קונסטרוקטיביות משל עצמם… גאוה פצועה, ההרגשה שהכבוד היה צריך להינתן לי ולא לו הובילה למעשי הרס והרס עצמי כל ימי היות האדם על האדמה…
והחוק השלישי : זהה רגע של פגיעוּת אצל המנהיג שאתה רוצה להדיח. הרמב"ן מציין שמחלוקת קורח התקיימה מיד לאחר חטא המרגלים ומתן העונש לבני הדור ההוא לנדוד במדבר ארבעים שנה ולמות לפני הכניסה לארץ. עד אז, גם כאשר בני ישראל התאוננו מרה, עדיין הרגישו שהם נעים לקראת היעד, ועל כן לא היתה הזדמנות ריאלית להתסיס אותם לכדי מרד. רק עתה, משהבינו שלא יעברו את הירדן, היה מרד כזה אפשרי..
והרב זקס מסיים את תיאורו במילים אלה:
… העם הרגיש שאין לו מה להפסיד (עמ' 181).
אין ספק שקרח היה דמות מורכבת והדבר משתקף הן בדבריו של הרב שטיינזלץ והן בדברי הרב מדן ילח"א:
הרב שטיינזלץ
קרח פיקח היה, ומסתמא היה גם גברא רבה, והוא הצליח לשכנע את כולם שהוא מדבר בענינים שבקדושה, אלא שמתחת לאדם הגדול הזה, כפי שאומר המדרש, מסתתר סך הכל עניין אישי… (חיי עולם, עמ' 338).
הרב י' מדן
… קרח היה ראוי לתפקיד גדול וחשוב. הוא רצה תפקיד גדול ממעלתו, רצה לקפח את אהרון, הגדול מכולם, וכאן נפל (כי קרוב אליך, ספר במדבר, עמ' 341).