ברכות לרננה, דוד ורועי בהגיע טל ברכה לגיל שנה – ברכת מזל טוב לכולנו!
כי יִּקִרָּאֵ קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ… לא תקח האם על הבנים.
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כב, ו-ז).
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו (דבים כב, ח).
גְּדִלִים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה (דברים כב, יב).
כי תבנה בית חדש… אומר רש"י:
אם קיימת מצות שילוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, לכן נסמכו פרשיות הללו (פירש"י ע"א).
נתמקד אפוא בשלוש המצוות האלה: שילוח הקן, מצוות מעקה ומצוות ציצית לאור ספר החינוך:
על מצות שלוח הקן אומר בעל החינוך:
משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט… ובשאר בעלי חיים במינין דרך כלל… שחפצו ברוך הוא בקיום המין… וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמור מצוות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפיים ובר לבב תהיה השגחת הא-ל עליו ויתקיים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא… (מצוה תקלז, חומש תורת חיים, עמ' שפג).
מצות עשיית המעקה נראית אולי פשוטה ומובנת מאליה, אבל היא נושאת איתה משמעות רוחנית מיוחדת כשהיא מפגישה אותנו עם עצם מהותו ומעמדו של האדם בעולם, וכדברי בעל החינוך:
… להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו. משרשי המצוה לפי שעם היות השם יתברך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזירתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן … אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא-ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על ראש [של] איש שתרצץ את מוחו או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח באפיו נשמת חיים, בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע… [ו]וציוהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו (מצוה תקלח, חומש תורת חיים עמ' שפה).
לכן, פרט למקרים יוצאי דופן של 'החסידים הגדולים… שמסר הא-ל הטבע בידיהם', הרי לגבי אדם מן השורה ורוב המקרים העולם כמנהגו נוהג, ומכאן הצורך החיוני שהאדם יישמר מן הסכנות הקיימות בעולמנו.
מצות ציצית שהוזכרה כבר בדברי הפסוק ועשו להם ציצית, (במדבר טו לח) מוזכרת שוב בפרשתנו והיא מביאה לכך שהאדם בישראל זוכה להיזכר במצוות התורה בשעה שהוא מתעטף בציצית בתפילה, כדבריו של בעל החינוך:
שורש המצוה נגלה בכתוב שהיא למען נזכור כל מצוות ה' תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו
נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום (מצוה שפו, במדבר עמ' שכד).
מכאן שהמצוות מלוות אותנו לאורך חיינו והן אתנו בכל מקום שבו אנחנו מצויים, בשדה שמחוץ לבית, בתוך הבית שאנחנו גרים בה ואף בנו בעצמנו בעצם הלבוש שלנו.
ועל כך אומר הרב חיים סבתו את הדברים הבאים:
וזהו סדר המצוות… שתחילה הוא עושה את מצוות שילוח הקן, שנקראת בפי רבותינו מצווה קלה, והיא בשדה, מחוץ לביתו, והיא מביאה אותו למצוות מעקה, שיש בה חסרון כיס והיא בתוך ביתו, וכן הלאה, עד שהוא מגיע לקיים את מצוות גדילים, שהיא קרובה אליו יותר, מצווה שבכסותו וסוף שיגיע למצוות שבגופו ולאהבת ה' בנפשו (אהבת תורה, עמ' 377).
אכן, מצוה גוררת מצוה.