פ' כי תבא ב"ה ערב שבת קדש פי כי תבא תשע"ווהיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' א-לקיך נתן לך נחלה וירשת וישבת בה.ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' א-לקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א-לקיך לשכן שמו שם.ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' א-לקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו (דברים כו א-ג).
…אל הכהן אשר יהיה בימים ההם
כידוע, ספר דברים כולו עומד בסימן של דברי הפרידה של משה רבינו מן העם, ובשעה שאבותינו ממש עומדים לעבור את הירדן כדי להיכנס לא"י הוא מזכיר להם שבעתיד יבואו מנהיגים אחרים שינהיגו את העם. כך לגבי מנהיגי העם בכלל וכך לגבי הכהנים שבבית המקדש. ניכר שחשוב מאוד בעיני משה רבינו שהעם יתייחס אליהם במלוא הכבוד. וכך על הפסוק אשר יהיה בימים ההם אומר רש"י:
אין לך אלא כהן שהוא בימיך, כמושהוא (ע"א).
ובדומה אומר הרמב"ן:
… לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב ביכוריו (פירושו ע"א).
לא פעם מישהו מעמיד לנגד עיניו דמות של אדם נערץ שהכיר בימיו והוא לפעמים מיצר על כך שמאז
שהוא איננו אין אף אחד שיכול לבוא במקומו. בדומה שלכך רומז הנצי"ב באומרו:
אל הכהן אשר יהיה בימים ההם
… לשון האיש אשר הגדתי היום לה' א-לקיך … שבזכותך ובהשגחת ה' עליך לטובה זכיתי לבוא אל הארץ וגו' בשביל זה כתוב אשר יהיהי בימים ההם… לא תאמר דרק זכות כהן שהוא צדיק כמו אהרון ואלעזר מועיל לברכה, משא"כ כהן שאיננו צדיק גדול, ע"כ כתיב בימים ההם (העמק דבר ע"א).
באשר למעמד של הבאת הביכורים נתאר לנו חקלאי שעובד אדמותיו במשק מרוחק בגליל – דוגמת מושבניק בימינו – שאולי איננו מרבה לעסוק בלימוד תורה ולכן הוא חש שקשה לו לראות את עצמו ניצב מול הכהן בבית המצפה ממנו שיקרא הקריאה המלווה את הבאת הביכורים – מה עליו לעשות? המשנה במס' ביכורים אומר על כך את הדברים הבאים:
בראשית כל מי שיודע לקרוא קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא, התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע. ואומר הרמב"ם בפירושו למשנה: ומפני שכחל בני אדם לא היו יודעים לשון הקדש, כמוט שנתבאר בעזרא [נחמיה יג, כד], חזרו להקרות כל העם, כדי שלא יתבייש אותם שלא היו יודעים לקרות(פי' המשנה לרמב"ם, מובא אצל ש"ב גלברד, ס' נשיח בחקיך, עמ' תא).
ובדומה נאמר בתוס' מועד קטן כז ע"ב, ד"ה בכליכה:
כי בימיהם לא היה קורא שליח ציבור עם הקורא, ומה שרגילים עתה לקרות, שהו מפני כבודו של קורא, שלא לבייש מי שאינו יודע, וכדאמר לגבי ביכורים בראשונה מי שהיה יודע חקרות, קורא ומי שאינו יודע לקרות, מקרין אותו, נמנעו מלהביא בכורים, התקינו שינו מקרין את הכל (מובא אצל גלברד, שם).
בעל ספר החינוך רואה כאן מקום להדגיש את תפקידו המרכזי של כושר הדיבור חיי האדם ובנושא של וידוי המעשר הוא כותב:
… משרשי המצוה לפי שסגולת האדם וגודל שבחו (!) הוא הדיבור, שהוא יתר בו על כל מיני הנבראים,
שאילו מצד יתר התנועות גםשאר בעלי חיים יתנועעו כמוהו [זה באשר לצד השווה ביננו ובין יתר בעלי החיים, אבל ההבדל הגדול הוא בכך:], ועל כן יש הרבה מבני אדם שיראין מלפסול דיבורים, שהוא ההוד הגדול שבהם יותר מלחטוא במעשה… (ספר החינוך, מצוה תרז, חומש תורת חיים עמ' תיב).
מכאן מסקנה מעניינת בפי בעל החינוך: היתרון הגדול של האטדם לעומת בעלי החיים איננו אך ורק בעצם יכולת הדבור, אלא בכך שאצל האדם הדיבור הופך לביטוי מהותי מאוד, שהוא גם מחייב אותו לגבי האחריות למעשיו!
בעקבות הערתו של בעל החינוך דומה שלפנינו חומר רב לשיחה מסביב לשולחן השבת.