פ' ויקרא ב"ה ערב שבת קדש פ' ויקרא תשע"ח
ברכת מזל טוב להולדת בנם של אורית ועמיעד, נכד לחיה וגבי
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.
רבים מהפרשנים עוסקים במילת הפתיחה של פרשתנו, ונביא חלק מהם:
ויקרא אל משה:
רש"י:
לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאהלשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנ' [ישעיה ו ג]: 'וקרא זה אל זה' , אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי, בלשון טומאה, שנאמר [במדבר כג ד]: 'ויקר א-להים אל בלעם' פירושו ע"א).
מהר"ם:
. . . א' בויקרא זעירא , כך פירש מורי ורבי הרב ר' מאיר זצ"ל: לפי שמשה היה גדול ועניו ורצה לכתוב 'ויקר' , לשון מקרה כאילו לא דיבר אתו הקב"ה אלא בחלום, והקב"ה אמר לו: 'תכתוב 'ויקרא' ', משה לא רצה לכותבה בפירוש מחמת ענוותנותו, אמר: 'אכתבנו קטן יותר משאר אלפי"ן שבתורה' (דבריו ע"א).
חזקוני:
לפי שאמר למעלה בסוף הספר[שמות מ לד-לה]: 'וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, וגו'
הוצרך לקרותו וליתן לו רשות להכנס, ולפיכך כתב: 'ויקרא אל משה' ולא 'ויקרא ה' אל משה' , וכן הפירוש: 'ויקרא כבוד ה' הנזכר למעלה אל משה מאהל מועד וידבר אליו' . . . וכשהיה בתוך האהל היה שומע הקול בא לו מבין שני הכרובים, כדכתיב בסוף פרשת נשא [ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו מעל הכפרת אשר על ארן הָעֵדֻת מבין שני הכרובים וידבר אליו] (דבריו ע"א).
מדרש רבה:
מה כתיב למעלה מהענין? פרשת המשכן: 'כאשר צוה ה' את משה'. למשל שצוה את עבדוואמר לו: 'בנה לי פלטין'. על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך. והיה בונה כתלים והיה כותב עליהן שמו של מלך. היה מעמיד עמודים והיה כותב עליהן שמו של מלך. היה מְקָרֶה מקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין. על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו. אמר :'כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ?'. קְרָאוֹ שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'עשה לי משכן' , על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו: 'כאשר צוה ה' את משה' . אמר הקדוש ברוך הוא: 'כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ? קְרָאוֹ שיכנס לפני ולפנים . לכך נמר: 'ויקרא אל משה' (מדרש רבה ויקרא, א ז).
הרב זקס מציין שישנו קשר בין מילת הפתיחה של פםרשתנו ובין מילות התוכחה והוא מזכיר את הפסוק הבא:
. . . ואם בזאת לא תשמעו לי והלכם עמי בקרי. והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם (ויקרא כו, כז-כח), והוא אומר:
עתה נוכל להבין את פשר הקשר בין תחילת חומש ויקרא לסופו. התורה מאירה לעינינו אמיתה רוחנית עמוקה. ההבדל בין 'מקרא' ל'מקרה' , בין 'קרא' ל'קרה ', בין ההיסטוריה בקריאה מאת הקב"ה לבין ההיסטוריה כשרשרת אקראית וחסרת ביוון של מאורעות, הוא ההבדל הבלתי נשמע שבין אל"ף לה"א . . . (לאל"ף יש כאן משמעות רבה: זו האות הראשונה בסדר האלפבית, האות הראשונה בעשרת הדיברות, ה'אנוכי' של א-לוקים.
האות אל"ף שבסוף המילה 'ויקרא' היא אל"ף נחה וכמעט שאיננה נשמעת. היא נכתבת כאל"ף זעירא וכמעט שאיננה נראית. אל תצפו – רומזת לנו התורה – שנוכחותו של א-לוקים בהיסטוריה תהיה תמיד ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים כפי שהיה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. בדרך כלל היא סמויה, וההבחנה בה תלויה ברגישותנו. מי שמתבונן רואה אותה, מי שמקשיב ישמע אותה. אבל קודם כול יש להתבונן ולהקשיב. אם תבחרו שלא לראות ושלא לשמוע ה'ויקרא' יהפוך ל'ויקר' . הקריאה תהיה בלתי נשמעת. ההיסטוריה תהיה מקרית.
תפיסתה של ההיסטוריה כמקרית יכולה להיות תפיסה עקבית. מי שמאמין בה ימצא שפע נתונים שיצדיקו אותה. אם תאמינו שההיסטוריה מקרית – אומר ה' בםרשת התוכחה – היא תהיה מקרית. אבל האמת היא אחרת. ההיסטוריה של העם מעידה על נוכחותו של א-לוקים בקרבו. עמדו על כך ותיארו זאת ברהיטות אפילו הוגים שאינם יהודים, כגון פסקל, רוסו וטולסטוי. שאם לא כן, איך היה יכול עם כה קטן, פגיע וחלש לשרוד ולומר , אפילו היום לאחר השואה, שעם ישראל חי? וממש כשם שההיסטוריה היהודית איננה רק מקרה, כך גם לא מקרה הוא שהמילה הראשונה בספר שבמרכז התורה היא 'ויקרא' . להיות יהודי פירושו להאמין שמה שקורה לנו הוא קריאתו של
א-לוקים אלינו, הקריאה להיות ל'ממלכת כהנים וקוי קדוש'. (שיג ושיח, עמ' 6).
אכן לימוד מעמיק בזכות התובנה המיוחדת של הרב זקס.