ב"ה ערב שבת קדש פ' ויקרא תשפ"ב
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריב את קרבנכם (ויקרא א, א – ב).
אדם …
בעל תנ"י צו סי' ב – ח
… זה לשון חיבה ולשון אחוה ולשון ריעות. אמר לו הקב"ה ליחזקאל [יחזקאל ב, מ]: בן אדם, בן אנשים כשרים, בן צדיקים, בן גומלי חסדים, בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיהן (ויק"ר, ב- ח; מובא בתורה שלימה ע"א).
אנחנו רואים שמיד לאחר הכותרת לפרשתנו מזכירה התורה את המילה אדם, ומכאן מזכירים חז"ל כמה וכמה מתכונותיו המיוחדות של האדם. נזכיר גם שהביטוי 'אדם' יוצר קשר קרוב בין האדם המביא קרבן לבין אדם הראשון, וכדברי חז"ל:
… למה נאמר 'אדם' ? אלא אמר הקב"ה: כשתהא מקריב לפני תהא כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים שהוא היה יחיד בעולם כך אתה לא תהי' גוזל לבריה, למה? כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולם (בעל תנ"י צו סי' ב, מובא בתורה שלימה ע"א)
בעל תורה שלימה מקדיש מאמר ארוך לקשר שבין מצוות הקרבנות ובין לימוד תורה והוא אומר:
הרב מ"מ כשר:
ע"פ דרכנו יש לפרש דברי חז"ל המפליגים בשבח העוסק בתורה בהשוואה להקרבת קרבן ועוד יותר מהקרבת קרבנות וצריך ביאור מה רצו חז"ל להביע בזה. ולהנ"ל מבואר מכיון שהקרבת קרבנות מטרתה ביחוד להביא לידי אהבת השי"ת במסירת נפש, לכן אמרו שלימוד תורה מלבד קיום מצות תלמוד תורה, יש בה כח גדול לקרב את האדם לבוראו, מפני שבעיון התורה מוכרח האדם לרכז את כל מחשבתו והרהורי ליבו לדברי תורה, ועל ידה יכול להתקרב לאביו שבשמים, והפירוש כאן וכן בכל המקומות שאמרו שזה גדול כמו קרבנות או יותר מקרבנות, כלומר שגדול כח המצות להעלות את האדם להתדבק בבוראו כמו קרבנות או יותר מכח הקרבנות שהכהן מקריב. בוודאי שיש בקרבנות מלבד הנגלה גם תורת הנסתר…
והוא מביא כמה מקורות דוגמת המאמר בשו"ט מזמור קל"ד:
'חסד חפצתי ולא זבח, ודעת א-להים מעולות': ותלמוד תורה חביבה למקום מעולות, מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח (אבות דר"נ, פ"ד). דברי פרשנותו של הרב כשר מופיעים בנספחים לפירושו לפרשת ויקרא, עמ' 270 – 273
כמה פרשנים עוסקים במשמעותה של הא' הזעירא במילה 'ויקרא', וכך נוצר קשר בין הקריאה אל משה ובין המקריות של 'ויקר' ונביא חלק מדבריו של הרב זקס בנושא הזה.
הרב זקס
האות אל"ף שבסוף המילה 'ויקרא היא אל"ף נחה וכמעט שאיננה נשמעת. היא נכתבה כאל"ף זעירא וכמעט שאיננה נראית. אל תצפו – רומזת לנו התורה – שנוכחותו של א-להים בהיסטוריה תהיה תמיד ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים כפי שהיה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף בדרך כלל היא סמויה וההבחנה בה תלויה ברגשותינו מי שמתבונן רואה אותה… ההיסטוריה של העם היהודי מעידה על נוכחותו של א-להים בקרבו… וממש כשם שההיסטוריה היהודית איננה רק מקרה, כך גם לא מקרה הוא שהמילה הראשונה בספר שבמרכז התורה היא 'ויקרא'. להיות יהודית פירושו להאמין שמה שקורה לנו כעם הוא קריאתו של א-להים אלינו, הקריאה להיות ל'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. (שיג ושיח, עמ' 6).