ב"ה ערב שבת קדש פ' וילך שבת שובה תשפ"ג
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל
כבר ראינו כמה פעמים שמשה רבינו בסיומו של ספר דברים מתכונן לקראת היום שבו יצטרך להיפרד מהעם, בטרם יעברו את הירדן תחת הנהגתו של יהושע. פרשתנו עוסקת בדרך שבה משה פשוטו כמשמעו עובר משבט לשבט בדברי פרידה, ואולי במיוחד בדברי חיזוק לקראת העתיד.
רמב"ן:
כאשר השלים כל דבריו אז הלכו כל הניצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו, ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה, כי כבר אמר [כט, ט-יא]: 'אתם נצבים יום כולכם לפני ה' א-להיכם לעברך בברית ה' א-להיך' ואחר עבירם בברית ילכו מפניו ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה למחנה ישראל לכבדם, כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו (ע"א).
חזקוני:
וילך משה מאהל מועד שהיה דר שם שנ' [במדבר ג, לח] והחונים לפני המשכן… משה אהרון ובניו… והלך לו אצל כל שבט ושבט להודיעם כי הוא מת ולא יפחדו אך יחזקו לבם בדברי יהושע (ע"א).
ראב"ע:
וילך הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו, וחיזק לבם בדברי יהושע על כן כתוב אחריו: 'ואתה תנחילנה אותם' (ע"א).
הרש"ר הירש:
בהודעת הברכות והקללות ובדברים שלאחריהן סיים משה את כל הדברים שהיה עליו לומר לעם בשם ה'. בכך כבר השלים את שליחותו, והרי הוא מתפנה עתה לצורכי השעה, לדברים שעדיין היו מוטלים עליו לפני מותו ובקשר עם מותו. ואלה הם: היה עליו להיפרד מן העם (פסוקים א-ו), להציג בפניו את יורשו בדברים הבאים לעודד גם אותו (פסוקים ז-ח), למסור לכהנים ולזקני העם את התורה שכתיבתה תושלם עד אז, ולצוות עליהם לקרוא את התורה במקדש בכל שנה שביעית לפני העם המתקהל שם לרגל החג (פסוקים ט – יג). ומשום כך לא הקהיל את העם אליו כדרך שנהג כל אימת שאמר לו דברים בשם ה', אלא 'וילך'. [נשים לב לניסוח המיוחד של הרש"ר הירש:] הוא הלך אל העם כדי להיפרד ממנו באותה פשטות, המאפיינת את האיש הענו מכל אדם.
הרב שטיינזלץ:
הפרשה איננה אופטימית במובן הרגיל של המילה. ואין בה עוז ותעצומות, שירה ורננה. קוראים בה גם 'כי השחת תשחיתון' ואת זה קוראים או לפני או אחרי ראש השנה, והכוונה כאן היא להצליח להמשיך גם אחרי 'השחת תשחיתון'…
מהו, אם כן, המסר של הרב שטיינזלץ? חזקה עליו שהוא מסיים את דבריו לפרשה זו במילות עידוד, וכך הוא ממשיך:
היה פעם צדיק שהיה הרבה שנים סוחר, וגם לו היו עליות וירידות במסחרו. הוא היה אומר:
'הפסדת במסחר- הפסדת את הכסף, לא קרה כלום; אבל אם הפסדת את האומץ – הפסדת הכל'. גם הפרשה הזו אומרת: לפני הכל ואחרי הכל, תפלו או לא תפלו, השחת תשחיתון או לא, בכל מקרה – 'חזק ויאמץ לבך' (חיי עולם, עמ' 450).