דברים התשפ״ב

ב"ה ערב שבת קדש פ' דברים שבת חזון תשפ"ב

איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א, יב).

הרב זווין:

היחס של אדם מישראל לזולתו צריך שיהיה זח וישר בשלושה כיוונים:

– בינו למקום

– בינו למורה ולמנהיג

– ובינו לחברו

ומשה רבינו הוכיח את ישראל שפגמו בכל שלושה אלה.

טרחכם: הוא הפגם בינם למקום…וכבר פירשו שמי שעובד את ה' באהבה וברצון אינו מרגיש עייפות… – 'עבדו את ה' בשמחה'

ומשאכם: הוא הפגם בינם לבין מנהיג הדור 'כאשר ישא האומן את היונק'…: וכבר פירשו שהאומן כשרוצה להרים את היונק הוא צריך מקודם להתכופף אל היונק, אבל אין הכוונה שישאר כפוף, אלא אחרי שהתכופף הוא מתיישר ומגביה את היונק אליו. מנהיג הדור אף הוא צריך, בשביל לרומם את העם להתכופף בתחילה אל ההמון אבל לא שישאר כך אלא שיגביה אחר כך את העם אליו. אבל יש שה'יונק' מתמרד ואינו נותן לו ל'אומן' שֶיָ רים אותו ויש אשר העם אינו מקבל מרותו של המנהיג וכל דבריו נופלים על צחיח סלע (!) ואינו נתן את עצמו ל'התנשא' ולהתרומם, ה'אומן' אינו יכול אז 'לישא' את ה'יונק' ועל כך הוכיחם משה: 'ואדבר אליכם ולא שמעתם', 'והביטו אחרי משה', מלמד שחשדוהו. לא יכול משום כך להרימם ולנשאם אליו, למדרגתו הוא…

וריבכם: הוא הפגם בין איש לרעהו, ריבות וקטטות.

… ועל שלשה אלה רגזה הארץ לעומת טרחכם… למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אלים וחלב מריאים… ולעומת משאכם היחס בין ה'יונק' לה'נושא'… ואף 'וריבכם' בא לדרגתו הגבוהה ביותר 'ידיכם דם מלאו'…

אלו זכיתם הייתם קוראים 'איכה אשא לבדי', עכשושלא זכיתם אתם קוראים 'איכה ישבה בדד' (עמ' 231 ואילך עם שינויים קטנים).

הרב סבתו:

משה אומר: 'איכה אשא לבדי' הוא מרגיש בודד באותן מריבות ולכן הוא נזקק לסיוע של אנשים חכמים וידועים, וירמיה אומר: 'איכה ישבה בדד'. לא במקרה שתי התיבות האלה הן הפותחות את מגילת קינות.. המילה 'בדד' מבטאת גם את עומק החטא וגם את גודל העונש. החטא הוא בהרגשת הבדידות. לא ניכרת כאן שותפות של עם נברא הצועד קוממיות אל ארץ ישראל, אלא של אנשים רבים בודדים הרבים ביניהם לבין עצמם על פרוטה ושווה פרוטה

הרב סבתו מצטט מדבריו של ר' הספורנו:

ספורנו:

וזה סיפר להזכיר את פשעם, שאף על פי שבישר אותם שייכנסו לארץ בלתי שם מלחמה, ארץ שהיה עניינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם וענייניהם במדבר, לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים, על שכל עשרה מהם היו צריכין לדיין פרטי. אין זה כי אם מרוע לב! כלומר, הצורך למַנות כל כך הרבה שופטים במקום להסתפק במנהיגותו של מזה, נבע מאי הבנה של העם את הליכתם במדבר. במקום שיראו את הליכתם הניסית במדבר כשכבוד ה' חופף עליהם כל היום ומשה נביא ה' מנהיגם,' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו',… ובמקום שהליכה זו בחסד ה' תביא לכך שיתעלו מעל כל המריבות הקטנוניות והמטריחות אל נוכח המטרה הגדולה של הקמת עם ה' בארץ ה' במקום זה היו שקועים ברמה נמוכה של טורח, ריב ומשא (מובא אצל סבתו, שם, עמ' 339).

והרב סבתו מסיים את דבריו בנימה היסטוריוסופית של עצבות עמוקה על מהלך ההיסטוריה של עמנו, והוא אומר:

אילו זכינו היה משה מוביל את העם כולו לישראל בהנהגתו המופלאה. עכשיו שלא זכינו התהלכנו ארבעים שנה במדבר מתלאה לתלאה וזקקנו לשרי אלפים לשרי מאות, לשרי חמישים ושרי עשרות. (אהבת תורה, עמ' 341- 342, עם שינויים קלים בסדר הדברים).

יהי רצון שנזכה לשמחה ולנחמה בב"א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *